לשפר A1C בהצלחה ובצעדים קטנים

שלום

להרגיש חולי סוכרת לא עוזר ולא מקדם לשום מקום.

לעומת זאת, צעדים קטנים עוזרים לצאת מההרגשה של חולה סוכרת, מסכן ואומלל.

כמו שאת מגדלי עזריאלי אפשר לעלות במעלית אבל לפעמים, אין דרך מהירה.

יש דרך איטית ובטוחה.

המטרה שלנו להגיע לאיזון. להוריד A1C לרמת שנוכל להתמיד בה.

לא לעשות צעדים קיצונים מידי כמו "דל פחמימות".

לא רק בדיאטה הזאת אפשר לשפר A1C. יש עוד דרכים

אסור למהר ולחפש קיצורים לא בטוחים.

מה לעשות?

השבוע קראתי מאמר מענין על שיפור A1C. על מישהי שמספרת מה היא עשתה כדי לרדת
ל-A1C פחות מ-6.

מאמר שמראה שאפשר.

טיפים רבים נכונים לסוכרת סוג 1 ובעיקר למשתמשי משאבת אינסולין
אבל עצות רבות נכונות גם לסוכרת סוג 2 המשתמשים באינסולין או 

לסוכרת סוג 2 ללא אינסולין.

לא תרגמתי את כל המאמר, אבל רק את סיכום הצעדים והטיפים.

הוספתי גם עצות שלי ואת התיחסותי לנאמר.

טיפים טובים להתחלה חדשה. שנה חדשה עם התחלות חדשיות.

בהצלחה ולהתראות

איריס

לשרוד במצבים לא קלים ולא פשוטים

היום נפגשתי עם מישהי, 
שהוריה עברו תאונת דרכים בילדותה.

אביה נהרג ואמה נפצעה קשה.

היא סיפרה שאין לה תקופה של לפני ואחרי התאונה.

מבחינתה כל חייה ללא אב וטיפול באימה הפצועה התחילו בגיל 10.

היה המשבר של מות האב וההישרדות אחרי התאונה ואח"כ המעבר למציאות חדשה.

כמובן שהדבר עורר בי הרבה זיכרונות על התקופה שאני אובחנתי.

אין ספק שהמשבר שלי היה הרבה יותר קטן.

אבל כשזה קורה, לא עושים השוואות.

גם לי אין "לפני הסוכרת" ו"אחרי הסוכרת".

למרות שאובחנתי בגיל 14. 14 שנה לפני...

מבחינתי תמיד התמודדתי עם סוכרת.

נכון שיש ארועים בודדים שאני זוכרת כמו טיול משפחתי, טיול בצופים ואפילו בילויים במסעדות.

אבל סגנון האכילה שלי דומה בכולם.

אין לפני ואחרי.

הבנו שזאת דרכינו בהשרדות של כל אחת ונסיבותיה.

אם היינו משוות כל הזמן, היה לנו הרבה יותר קשה.

ככה אנחנו הולכות תמיד קדימה ומתמודדות עם מה שיש.
דרכים שונות, אבל תמיד קדימה.
בלי לומר "אילו זה לא היה קורה".
זה מצב שלא קיים.

כשקורים ארועים בחיי או בחייהם של אחרים (כמובן לא פגיעה בחיים)

אני אומרת "הכל לטובה".

הרבה מתרגזים עלי כשאני אומרת את זה.

מבחינתי זאת בדיוק אותה שיטת התמודדות והשרדות.

לפעמים לוקח לי זמן להבין למה זה קרה לטובה, 
אבל בסוף אמצא.

שיטה להישרדות.

עוד עצות מעשיות לחיים עם בעיות סוכר

להתראות איריס

לו רק הייתה לי בייביסיטר

לפני 40 שנה קיבלתי מתנה מיוחדת.

פרויקט לא פשוט ואפילו מסובך. סוכרת.

למה לא פשוט?

זה לא הבדיקות ואפילו לא הזריקות

גם לא חישובי הפחמימות (כמות, איכות).

מה כן?

התמודדות רצינית, טובה ונכונה עם בעית הסוכר

דורשת תשומת לב של 24 שעות ביום 7 ימים בשבוע.

אין ספק שזה מעייף ואפילו מתיש.

בעיקר בהתחלה או כשלא מבינים מה לעשות ואיך.

כשילדי היו קטנים והייתי צריכה מנוחה או הפסקה,

יצאתי מהבית (כמובן שלא תמיד - לפעמים).

הזמנתי בייביסיטר או העברתי לבעלי את הפיקוד.

לו רק הייתה לי בייבי סיטר כזאת שאפשר למסור לה את הסוכרת

ליום / יומיים / שעה / שעתיים

יכולתי להחליט שהיום אני שוכחת את הסוכרת ומתכחשת לה.

אבל אני לא רוצה.

המחיר שאצטרך לשלם על כך גבוה מידי.

מוכנה להרפות קצת אבל היא תמיד איתי.

והנורא מכל: כשהיא תגדל, היא עדין לא תעזוב את חסותי.

האמת, היא כבר בת 40.  יכולתי לצפות לעצמאות...

אבל לא. היא לא עוזבת אותי ולא מרפה.

התחושה הזאת מוכרת לך?

שמרטפית חייכנית וחביבה אין לי.

אבל אני יכולה להקל על המעמסה.

לתמוך, להבין  וליעץ.

תוכנית הליווי שלי נועדה לסייע בהתמודדות עם בעיות סוכר.

יחד נבין את הדרך המתאימה ביותרעבורך

להגיע לאיזון ואיכות חיים

בלי "אסור" ובלי תחושת אומללות.

 להתראות ויום נעים

איריס

חנוכה מותרת ומסקנות שונות

לפני מספר שנים הבנתי שאני צריכה כוחות להתמודדות עם הסוכרת לשנים רבות.

אחרי הכל סוכרת לא עוברת.

אחת הדרכים שמצאתי היא לוותר על המושג "אסור" ונקיפות המצפון שנובעות ממנו.

מה אני עשיתי כשהגיע חנוכה כדי  ליהנות מסופגניה ללא נקיפות מצפון:

באחד מימי חנוכה החלטתי ליהנות מסופגניה.
סופגניה מיני. מי צריך סופגניה גדולה?

בטח לא  את הסופגניות שמוכרים היום שהדימיון בינן לסופגניה מיקרי ביותר....

אותו יום, אכלתי כרגיל (לא צמתי וחסחתי קלוריות ומנות פחמימה – טעות גדולה!).

בארוחת ערב, לפני הדלקת הנירות, ויתרתי על המנת הפחמימה.

לאחר הדלקת הנרות, נהניתי עם כולם מסופגניה מיני (כמו כולם).

זאת היתה הסופגניה הכי טעימה שאכלתי.

היא לא התקלקלה מה"אסור" ויסורי המצפון.

ידידתי אופירה סיפרה לי סיפור דומה עם מסקנה שונה.

אופירה פיתחה את השיטה "החופש מאוכל".

היא למדה להמנע מאכילה רגשית, להקשיב לגוף ולחוש בטעמם של מזונות.

בחג החנוכה הראשון בשיטה היא קנתה סופגניה שכה אהבה.

עם הביס הראשון היא הרגישה שאינה טעימה לה.

כלומר, סופגניה שלא היתה אסורה, לא היתה טעימה.

האסור היה טעים ולא הסופגניה.

מה אני מציעה:
- הסתפקו בסופגניה מיני. מספיק לכולם.

- לא יותר מסופגניה מיני אחת בשבוע (שתי סופגניות מיני לחג).כל אחד ששומר על בריאותו בלי קשר לבעיות סוכר צריך לעשות זאת

- להוסיף לחגיגות החג סלטים וירקות לא רק מאכלים עתירי שומן.

- אם רוצים אפשר לאכול לביבות ירקות ורצוי אפויות. גם פחות פחמימות וגם פחות קלוריות

כדאי להוריד מתכונים חינם להתמודדות עם בעיות סוכר.
אין מותר ואסור. יש לדעת איך נכון ukjac fnuhu,/

 חג חנוכה שמח

שלך, איריס

להקשיב לגוף

לפני מספר שנים השתתפתי בהרצאה של מאסטר זן ניסים אמון.

הקהל בהרצאה היה בוגרים עם סוכרת סוג 1 ובני זוגם.

ניסים ציין כי הטבע הכריח אותנו להקשיב לגוף שלנו.

אנשים הלומדים מדיטציה לא מגיעים להשגים כאלו גם אחרי שנתיים.

באותה התקופה הבנתי מה ניסים אמון טוען.

אומנם אני מרגישה כשרמת הסוכר נמוכה או יורדת במהירות או עולה מאד.

חשתי גאוה ביכולת הזאת.

בשנה וחצי האחרונות התמחיתי בנושא ההקשבה לגוף הרבה יותר.

באותה התקופה חשתי את הסימנים של שינוי המינון של האלטרוקסין (למרות שלא אמרו לי על זה).

נכון, בהתחלה לא חשדתי באלטרוקסין אך הרגשתי שמשהו מוזר עובר עלי.

למעשה, הדבר היה חמור הרבה יותר בגלל הסוכרת.

רמות הסוכר השתוללו ללא כל הגיון.

כששמעתי על סיפור האלטרוקסין קראתי את הסימנים והבנתי שזה מה שקורה לי למרות שעל פי בדיקות המעבדה הכל תקין.

עברתי מספר סוגי כדורים ותמיד הרגשתי שלגופי לא טוב עם סוגים מסויימים שניתנו לי.

את כל המעללים סיפרתי לכם בפוסט קודם.

התחושה שלי, באותה תקופה היתה ששינוי מינון האלטרוקסין בלבל את גופי ופתח את הדלת לצרות אחרות כמו סימנים מיל המעבר.

בני הינו טבעוני כבר שנה וחצי.

תמיד האמנתי כי התזונה הזו טובה ובריאה אך בגלל הסוכרת החלטתי שזה לא מתאים לי.

מאחר וחלק מהסימנים לא עברו, השלב הבא היה לנסות טבעונות.

בשבועות הראשונים הרגשתי שיפור ברמות הסוכר אל לא בהרגשה.

כבר ידעתי לזהות את תחושות הגוף האם טוב לא או לא.

(היום אני יודעת שהכנסתי לגוף הרבה רעלים כגון: חיטה, בורגול, קוסקוס, סייטן. פלא ששרדתי וההרגשה לא הוחרפה).

החוליה הבאה בשרשרת הניסיונות היתה טיפול הומאופטי.

יש לי רופאה הומאופטית מצוינת שעזרה לי מאד בעבר ולכן זה היה טיבעי ביותר להתחיל אצלה טיפול.

במומחיותה היא הפסיקה לי את סימני גיל המעבר ואף חיזקה אותי אם כי לא מספיק.

חיפשתי שינוי דרסטי ואגרסיבי יותר ולכן התחלתי טיפול אצל מטפל ברפואה סיני מומחה שעמד לסוע לסין אך טען שמניסיוני הוא כמעט בטוח שנצליח לאזן את הגוף עד הנסיעה.

מאחר והאמנתי בו ובמקצועיותו החלטתי לנסות חרף נסיעתו שהתקרבה.

תחילת הטיפול היתה אכילת פריכיות אורז בלבד, אורז מלא ומספר מצומצם של ירקות.

התחושה השתנתה מאד (היום אני יודעת שזה בגלל העדר הגלוטן).

לאט לאט התווספו גם שקדים ואגוזים, טחינה ועוד.

תפריט מוגבל ביותר.

לפני נסיעתו, לתפריט הוסף גם לחם שיפון והחולשה חזרה אם כי לא בעוצמה שהייתה כמו לפני הטיפול.

(היום אני יודעת שהדבר קרה בגלל הוספת גלוטן לתפריט).

הועברתי למטפלת ברפואה סינית שהוסיפה עוד מרכיבים לתפריט:

קמח כוסמין, עוגיות כוסמין, גריסי פנינה.

כמובן שמידי פעם היתה החמרה בהרגשה.

להקשיב לגוף ולקרוא את הסימנים והתחושות כבר ידעתי.

כמה שניסים אמון צדק.

הפסקתי את הטיפול ברפואה הסינית וחזרתי לאכול לכם דגנים, קוסקוס, עוגות ועוגיות.

החולשה חזרה ובגדול.

לאחר שעשיתי בדיקת צליאק והתוצאה היתה גבולית, 

חיפשתי באינטרנט וראיתי כי חולשה ומחסור בברזל אלו חלק מהסימנים.

עכשיו הכל היה ברור. 

אני רגישה לגלוטן ואין זה משנה מה הטווח של קופת חולים.

התחלתי להוריד את כל הגלוטן מלבד לחם השיפון שעדין היה לי בבית והשיפור היה ניכר ביותר.

כאשר ויתרתי על הלחם ועברתי להשתמש בפריכיות אורז, המצב השתפר עוד יותר.

מאז חזרתי להרגלי  ללכת יותר משעה ביום מה שבשירא התקופה בקושי השלמתי 10 דקות.

מאז אני יודעת לזהות מתי אני אוכלת מזון שיש בו גלוטן או שרידי גלוטן.

אני מברכת על המתנה שמזהירה אותי ומלמדת אותי.

אין ספק שההקשבה לגוף עוזרת מאד.

עוד דבר חשוב שלמדתי לאחרונה:

לא טוב לי לעשות פעילות גופנית כאשר מאד קשה לי.

פעם הייתי נלחמת עם עצמי כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה למרות הכל.

עכשיו שמתי לב לעובדה כי אם אני אוכלת שלא ביודעין משהו אם גלוטן ואני חלשה, פעילות גופנית מעלה לי את רמות הסוכר במקום להוריד.

לכן, שיניתי את התנהגותי.

אם גופי אומר "קשה לי אני לא יכול" אני מפסיקה את הפעילות.

לא מנסה בכל מחיר.

כמה חשוב להקשיב לגוף.

נסו ותראו שאתם יכולים לקבל הרבה סימנים ולמצוא מה לעשות.

בהצלחה

שלכם

איריס

להפוך מחולה לבעל מחלה

הקשבתי לאחרונה למספר הרצאות עיסקיות של אמיר הרדוף,בהן הוא חוזר רבות על המשפט:
אתם צריכים להפוך מבעלי עיסוק לבעלי עסק.

בכל פעם שהמשפט נאמר, אני חושבת על הסכרת: להפוך מחולה לאיש עם סכרת. נכון שלצערינו עסק אפשר לסגור או למכור ואפילו להרוויח מזה וסוכרת לא, אך אם נהפוך לאנשים עם סכרת בעלי גישה אופטימית ותחושת שליטה ואיזון, לא נרגיש חולים ומסכנים והרגשתינו תשתפר. חשוב השינוי המחשבתי ואיתו המעשים שיעזרו להגיע לאיזון ולשליטה.

להרשמה לטיפים לסוכרתיים וטרום-סוכרתיים.

איריס

מהו איזון ?

שאלה שתמיד מעסיקה אותי מחדש. יש איזון הגוף, איזון הסוכרת, איזון הנפש וכמובן שיש איזון גוף ונפש.

ישנם אנשי מיקצוע שהתשובה שלהם היא חד משמעית: HbA1C < 7 . עבורי התשובה קצת יותר מורכבת. האדם מורכב מגוף ונפש. ולכן צריך לדאוג גם לגוף וגם לנפש. יש פעמים שקל לנו לשמור בקפידה על רמת סוכר בדם ע"י ספירת פחמימות ותיקונים ע"י אינסולין (כמובן אם משתמשים במשאבת אינסולין או באינסולין קצרצר טווח). אך יש מקרים שבהם אני מרשה לעצמי קצת לוותר.
כאשר טיילתי בתאילנד, השתדלתי לשמור על רמות סוכר סבירות. עד שגיליתי את האננס. האננס היה כה טעים, שהיה לי ברור שעלי להנות ממנו הרבה ככל הניתן. הרי אננס כה טעים אינני יכולה להשיג בישראל או במקומות אחרים. אם בכל פעם שהייתי אוכלת אננס הייתי מזריקה אינסולין, היתי מגבירה את הסיכון לנפילת סוכר. מאחר ונפילות סוכר רבות פוגעות בטיול, לקחתי החלטה מחושבת: להרפות במעט ולהנות. לא שרמות הסוכר שלי השתוללו אך צרפתי גוף ונפש. במשך שבועיים, נתתי לפעמים משקל גדול יותר לנפש(ההנאה שבאכילת אננס כה טעים) והרפתי קצת מהגוף (איזון הסוכר). לזה אני קוראת: מציאת נקודת איזון. הנקודת משתנה מארוע לארוע ומתקופה לתקופה. גמישות ולשליטה עוזרות למצוא בכל פעם נקודת איזון חדשה בחיינו. קורה שחשבנו שרמות הסוכר לא יהיו כל כך גבוהות ולכן מותר לנו להנות ומסתבר שתעינו – והנה רמות הסוכר משתוללות.
קורה שחשבנו שאם נוותר על המתוק הזה, נתנחם שהרגשת השליטה תכפה על כך – והנה אנחנו מבואסים ומצטערים שלא אכלנו מהמנה המדהימה ההיא. במיקרים כאלו לא מצאנו נקודת איזון. קורה שהגוף מנצח וקורה שהנפש מנצחת. וקורה שגם הגוף וגם הנפש חיים בשלום זה לצד זו. השלמה עם מצבים כאלו, וצעידה קדימה לחיפוש נקודת איזון חדשה היא מבחינתי איזון אמיתי.

אשמח לשמוע מה דעתכם

אל תקראו לי חולת סוכרת

בירחון מנטה של חודש של חודש נובמבר התפרסמה כתבה עלי. הכתבה ניכתבה ע"י יפה שיר-רז וכותרתה היא "לא חולי סוכרת, סוכרתיים". הכתבה מחולקת לשניים:
1. סיפורו של טומה גראב, שאובחן כסוכרתי סוג 2 והצליח להתגבר על תנגודת האינסולין שהיא הסיבה לרוב מיקרי סוכרת סוג 2 בעזרת שיטות שלמד מהספר "דיאטת העמידות לאינסולין". בעקבות הצלחתו, הוציא תוכנה שסייעה לו ליישם את התכנית אותה למד מהספר. במקביל הוא כתב ספר הדרכה שנקרא "הדיאטה הסוכרתית של טומה" שאותו הוא מפרסם בחינם במלואו באתר האינטרנט.
2. סיפורה של איריס פלג (כמובן אני), שבגיל 14 אובחנה כסוכרתית סוג 1. סוכרת סוג 1 בניגוד לסוכרת סוג 2 היא מצב בו מערכת החיסון משמידה את תאי הבטא של הלבלב ולא ניתן להתגבר על מצב זה. הכתבה הביאה את דרכי ההתמודדות שלי עם המצב החדש מתוך אופטי יות ותקוה להשגת מטרות שהצבתי לי (ללמוד, להתחתן, ללדתץ לפתח קרירה וכדומה). כלומר, טיפלתי בסוכרת כי רציתי להשיג את כל אותם דברים ולא כי הייתי חייבת כי פחדתי מסיבוכי הסוכרת. בקריירה השניה שלי, למדתי אימון אישי ושם הבנתי כי ההתמודדות שלי עם סוכרת זהה בדיוק לשיטה של אימון אישי והלטתי שאת התורה הזאת שהיתה כה נכונה עבורי, אני רוצה להעניק לאחרים. ואמנם זה מה שאני עושה בימים אלו באופן פרטני, סדנאות והרצאות.

הכתבה גם מספרת על התנגדותי לכינויים של האנשים עם הסוכרת כחולי סוכרת ועל ריבוי ההפחדות של אנשי הצוות הרפואי ואנשי התקשורת. אין לי התנגדות שיבהירו להם את הסיבוכים הצפוים להם במידה ולא יאוזנו אך יש לסיים בתקוה שישנם מיקרים רבים שחיים חיים מלאים ומאוזנים למרות הסוכרת.
השבוע סיפרה לי מישהי מהצוות הרפואי כי יש כאלו שגורסים כי יש לכנות את הסוכרתיים חולי סוכרת כדי שיבינו שעליהם לטפל בעצמם. חשוב לציין כי רק בעיברית משתמשים במושג "חולה סוכרת". באנגלית ובכל שפה אחרת אומרים I am diabetic. ברצוני להבין האם אחוזי ההצלחה של הבאת אנשים לאיזון הסוכרת גבוהים יותר בארץ מאשר בחו"ל תודות לכינוי זה?

איריס

סודות מתוקים - יד הפלא

השבוע ניתקלתי בספר של זוהר אביב הנקרא "סודות מתוקים" מסידרת יד הפלא. לא קראתי את הספר אך דיפדפתי בו ושמחתי לראות כי מספרים על ילדים עם סוכרת נעורים בצורה כל כך אנושית ויפה. ילדים לכל דבר.

מתוך אתר סימניה:
רָן הַשְּׁמַנְמַן עָצוּב. תַּאֲרִיךְ יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלּוֹ מִתְקָרֵב, אֲבָל הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַגִּיעַ.
רָן מַחְלִיט לְאַרְגֵּן לְעַצְמוֹ חָבֵר מִכּוֹכָב אַחֵר. הוּא שׁוֹלֵחַ יָד וּמֵבִיא אֶת סוֹל, שֶׁמַּבְטִיחַ שֶׁאִם רָן יֵלֵךְ לַקַּיְטָנָה יִהְיוּ לוֹ הֲמוֹן חֲוָיוֹת וַחֲבֵרִים חֲדָשִׁים. כְּשֶׁרָן מַחְלִיט לְנַסּוֹת, הוּא פּוֹגֵשׁ חַיּוֹת וְסֻכָּרִיּוֹת וְיַלְדַּת שֶׁמֶשׁ יָפָה. הוּא נִרְגָּשׁ וּמִתְאַּכְזֵב, שָׂמֵחַ וְכוֹאֵב... וּלְבַסּוֹף מְגַלֶּה שֶׁאוּלַי לֹא כְּדַאי לִהְיוֹת עָצוּב, כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂים מָתוֹק בַּלֵּב. מָה גָּרַם לְרָן לְהַרְגִּישׁ מָתוֹק בַּלֵּב? מַהוּ הַסּוֹד שֶׁל יַלְדַּת הַשֶּׁמֶשׁ? מִי יַצִּיל אֶת כַּלְבֵי הַשְּׁכוּנָה מִפְּנֵי הַסָלָמַנְדְרָה? וּמִיהוּ סוֹל - בֻּבַּת וֶבְּקִינְז אוֹ נְשָׁמָה?
עַל כָּל אֵלֶּה וְעוֹד בְּסֵפֶר נִפְלָא, מְרַתֵּק וְסוֹחֵף, בַּסִּדְרָה שֶׁעִקָּרָהּ קַבָּלַת הַשּׁוֹנֶה. בְּסֵפֶר זֶה מִתְוַדֵּעַ רָן אֶל יַלְדָּה הַלּוֹקָה בְּסֻכֶּרֶת נְעוּרִים, וְלוֹמֵד דָּבָר אוֹ שְׁנַיִם עַל הַנּוֹשֵׂא "חֲבֵרִים".

מאחר וילדי היו חסידים של סידרת "כוח המח" של זוהר אביב, אני משערת שסידרה זו ובעיקר ספר זה טובים לא פחות ואולי יותר.

איריס

אושפיזין וסוכת הסוכרת שלי

ימי סוכות מזכירים לנו את האושפיזין שמגיעים לסוכתינו.
עפ"י המצווה גם אני רוצה להזמין אושפיזין לסוכת הסוכרת שלי.
חלקם כבר אינם בחיים ואינני יודעת את שמם של רבים מהם.
אני רוצה להזמין את אלו שמבחינתי השפיעו על חיינו כסוכרתיים ולכן עלינו להודות להם.
מהפרוט תוכלו להבין שחלקם הם קבוצות חוקרים ולא אדם אחד:

שבעת האושפיזין בסוכת הסוכרת שלי הם:
1.המצאת האינסולין: בנטינג ובסט אשר ב-1921 הצליחו לראשונה להפיק אינסולין. בנטינג וידידו העניקו לנו את החיים בנקודה זאת הכל רק התחיל.
2. ממציא הגלוקומטר הראשון. אין ספק שהגלוקומטרים הולכים וקטנים מאז. מכשיר הגלוקומטר הראשון בו אני השתמשתי היה גדול הרבה יותר. אין ספק שתודה ענקית מגיע לממציאה או לקבוצת הממציאים שאפשרו לנו לקבל תמונה יומית על מצבינו ולשחרר אותנו מהתלות הצמודה במעבדה.
3. ממציא המשאבה - 1978. היכנסו לקישור וראו את משאבת האינסולין הראשונה. חשבו על משאבות בלי צינוריות שהשימוש בהן כבר החל. איזו איכות החיים נותנת המשאבה.
4. ממציא האינסולין האנאלוגי - אינסולין אשר שיפר את איכות חיינו והעניק לנו חופש וגמישות לאכול מתי שרוצים.
5. ממציא הסנסור - שהעניק לנו הסוכרתיים וההורים שינה שקטה ושלוה ללא פחד מהיפויים בשעות הלילה. יש כבר כאלו בלי צינורית (בלי חוט). כמה אני מחכה שיכנס כבר לסל הבריאות. 
6. אופטימיות ושמחת חיים - אני מזמינה לסוכתי את האופטימיות ושימחת החיים לסוכתי כי גם אנחנו זקוקים להן כדי להפנים את מצבינו. לא צריכים להתכחש כדי להיות אופטימי ושמח.
7. שלושת ילדי שנותנים לי כוח וסיבה להמשיך ובאופטימיות. פאסימיות רק תעיב על האוירה בבית.

איריס

להחליף פחד בתקווה

הרופאים והתיקשורת מרבים להשמיע ולספר על הסיבוכים הנוראיים של הסוכרת.
לכן, אין פלא שאנשים סוכרתיים רבים חיים בפחד מפני סיבוכי הסוכרת והחיים הבלתי אפשריים עם הסוכרת. אני מציעה לאנשים להחליף את הנוסחה שסוכרת שווה פחד לסוכרת שווה תקוה. התקוה, האופטימיות והאמונה מציבות את האיש עם הסוכרת עם הפנים לעתיד טוב. הוכח שאנשים אופטיממים מצליחם יותר, מאושרים יותר ובריאים יותר.

בספר "חשוב והתעשר" שנכתב ע"י נפוליאון היל כתוב "אם אתה ממלא את מוחך בפחד, ספק וחוסר אמונה...יקח חוק השיכנוע העצמי רוח זאת של חוסר אמונה וישתמש בה כתבנית באמצעותה תהפוך תת ההכרה שלך מחשבות אלו למקבילתן הפיסית." במילים אחרות נבואה שמגשימה את עצמה. בואו נהפוך את המשפט ל "אם אתה ממלא את מוחך בתקוה ואמונה.. יקח חוק השיכנוע העצמי רוח זאת של אמונה וישתמש בה כתבנית באמצעותה תהפוך תת ההכרה שלך מחשבות אלו למקבילתן הפיסית".

כלומר היה אופטימי ובעל אמונה שיהיה בסדר או כמו שאמר הרבי מברסלב
 "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות".
אני ממליצה לצייר בדמיונך תמונה אופטימית - איך אתה רוצה להיות במיטבך. אל תתיחס לסוכרת. מה היתה רוצה לעשות אם לא היתה לך סוכרת. השתמש בדיניון מודרך לפחות פעמים ביום ודמיין אותך שם בתמונה. לאט לאט תאמי שזה יתכן ואפשרי. גופך ילך אחרי מחשבותיך.
שלב שני הוא ללמוד כיצד לשלב את הסוכרת בתמונה.

צברו ידע חשוב על הסוכרת, למדו להתמודד איתה והיו אופטימיים. זה שם המשחק.

בהצלחה
איריס

מחזור נוסף של הסדנה להתאזן מחדש

שלום לכולם

ב-18.8 בשעה 18:30 יפתח מחזור נוסף של הסדנה להתאזן מחדש.

הסדנה מונחית ע"י נטורופטית מומחית, פיזיוטרפיסטית מוסמכת, ומאמנת סוכרת, ומשלבת תזונה נבונה, פעילות גופנית מתאימה, וקבלת המצב הבריאותי בראיה אופטימית ומעשית.

איריס , 054-4608679

להתאזן מחדש - כנס לשמירה על בריאות

-->

שלום לכולם

הנכם מוזמנים להצטרף לכנס בריאות.

הדגש הינו על בעיות סוכר אך נכון לשמירה על בריאות בכלל.

הכנס מתאים למתוקים שבנינו

וכן לאלו הרוצים לקחת שליטה על בריאותם.

במפגש תקבלו הרבה עקרונות חשובים

והמון תקוה, עתיד , הבנה וקבלת המצב הבריאותי.

לא להילחם בו. להתמודד איתו.

לקבל אותו כידיד שצריך לחיות איתו אבל לא אויב.

בואו לקבל דוגמא מבעלי ניסיון, הסברים ומוטיבציה.

וגם, יהיה טעים ונעים

תודה

איריס פלג, 054-4608679

אינסולין או כדורים

לאחררונה שוב הועלו במספר פורומים נושאים הדנים בנושאים כגון "מה עדיף - כדורים או אינסולין" או "מתי כדאי לעבור לאינסולין" וכדומה.
אין ספק שהמעבר לאינסולין מעצים אצל הסוכרתיים בעיות נפשיות רבות הגוררות התנגדויות. לצערי, גם הרופאים עייפים מהתנגדויות אלו ופעמים רבות הם חוששים להציע את האפשרות.
אינסולין בעבר היה הרבה פחות נוח לשימוש: אכלו בשביל האינסולין ולא הזריקו אינסולין בשביל האוכל, אמצעי ההזרקה היו פחות נוחים ופחוט סימפטיים (לשאוב אינסולין לתוך מזרק ולהוציא בועות אויר, מחטים יותר גדולות) וכדומה. בציבור הצטיירה הדעה כי מי שמגיע לאינסולין "הלך עליו". היום יש אינסולין אנאלוגי המעניק איכות חיים ועוד סוגים אחרים היכולים לחסוך הזרקות ולהתאים יותר לאופיים של האנשים. גם אמצעי ההזרקה הישתפרו בהרבה והיום אין צורך לשאוב אינסולין וכדומה. אפשר להחזיק את עט האינסולין בתיק ולהשתמש בו בשעת הצורך.
ובכן, למה כדאי להעדיף אינסולין ולא לפחד מפניו? בתקופה הראשונה של איבחון המחלה, הלבלב עודנו מתפקד ומפריש אינסולין. לפעמים אין הוא מפריש את הכמות המספקת ולפעמים בגלל תנגודת אינסולין גבוהה (קולטני האינסולין שבתאים אינם מתפקדים כראוי) הוא מפריש עוד ןעוד אינסולין כדי לבצע את עבודתו (העברת הגלוקוז מהדם לתאים). בגלל עבודתו המאומצת של הלבלב הוא יפסיק לתפקד בסופו של דבר והכדורים לא יספיקו לעזור. מעבר מוקדם לאינסולין משמר את הלבלב ואם הלבלב עודו מתפקד, שימוש באינסולין ארוך טווח יכול להספיק ואין צורך בסוג נוסף. אם עוברים לאינסולין כאשר הלבלב אינו מפריש מספיק אינסולין או בכלל לא, יש צורך או באינסולין ארוך טווח + אינסולין קצרצר טווח או בסוגים אחרים מסוג MIX.
היתרון הגדול מכולם הוא השיפור באיכות החיים: אפשר לאכול דברים שהיו אסורים בזמן השימוש בכדורים מאחר ורמת הסוכר היתה גבוהה לאחר אכילתם או לשנות את כמותם (יותר או פחות). הדבר אפשרי מאחר שאו שהלבלב מגבה את האינסולין הארוך טווח או שמשתמשים גם באינסולין קצרצר טווח ואותו אפשר לשנות בהתאם לכמות הנאכלת.
היו ששאלו אותי למה אם משתמשים רק באינסולין ארוך טווח הלבלב מגבה את האינסולין ואין זה קורה כשמשתמשים בכדורים. לשם כם יש להבין יותר על תפקוד האינסולין בגוף. אצל אדם בריא הלבלב מפריש מעט אינסולין כל הזמן ויותר אינסולין לאחר אכילת פחמימות. כלומר, הלבלב כל הזמן עובד - לפעמים פחות ולפעמים יותר. השימוש באינסולין ארוך טווח, מאפשר ללבלב לנוח ברוב שעות היממה, אלא אם כן לאחר ארוחת פחמימות. לכן, הוא מסוגל לגבות את האינסולין הארוך טווח המוזרק.
ואם כל הנאמר אינו מספיק, יש לזכור כי האינסולן טבעי בניגוד לכדורים המכילים חומרים כימיים ולכן יש להם תופעות לואי כמו בחילות וכאבי בטן.

להזכירכם, ניתן להרשם לקבלת עידכוני הבלוג במייל

איריס

בית בריא

יצא לי לשוחח עם סוכרתיים רבים וכן עם הורים לילדים סוכרתיים. אם הסוכרתי הפנים את המחלה ומטפל בה (גם אם לא במאת האחוזים) הוא יהיה מודע לדברים החשובים לבריאותו יותא מאשר האדם הממוצע. מרובם (בעיקר הורים לילדים סוכרתיים) שמעתי על מאכלי הבריאות בביתם. לא שהם צמחונים או אוכלים אוכל אורגני, אך הם מבססים את ארוחותיהם על פחמימות מלאות, מאכלי חלב דלי שומן וממעיטים באוכל מטוגן. כמובן שהם מרשים לעצמם סטייק טעים ואפילו עוגה אך השולחן הערוך אצלם בבית מבוסס על סלטים, ירק מבושל, בשר לא שמן ומעט מטוגנים ועוגה טעימה לקינוח. היום סיפרה לי אמא לילד סוכרתי שיש לה מתכון מנצח לקציצות עוף מטוגנות ללא שמן על מחבת טפלון - לזה אני מתכוונת. התיכנון הבריאותי. חסל סדר ספונטניות באוכל ששמים על השולחן ושממלאים במקרר. בית מתוק אינו בית שארוחת צהריים שיגרתית תהיה שניצל וציפס ולא שהמנה הראשונה תהיה סלט מלאה בחומוס וערמה של פיתות באמצע השולחן. שוב, גם סוכרתיים ובכללם אני מרשים לעצמם לנגב חומוס במיסעה. הדגש הוא על תדירות העיניין.
במספר סדנאות שהעברתי לסוכרתיים דיברתי על ארוחות משפחתיות. "אל תגישו לשולחן מה שאינכם יכולים לעמוד בפניו ואינו טוב לכם" "למה לילדים שלנו מגיע עונש" נשאלתי. תשובתי היתה " ואם מצבכם הבריאותי יוחמר ותהיו תלויים בילדכם זה לא יהיה להם עונש. אם לכם יש סוכרת סיכויים רבים שגם להם תהיה סוכרת. אתם בעצם מלמדים אותם לאכול נכון, להחשף לירקות רבים ואם חס וחלילה הם יאובחנו כסוכתיים, הם יהיו יותר מוכנים לזה מאשר אתם הייתם."
נראה לי שבית בריא הוא חלק מההפנמה של הסוכרת. ההבנה, שלא כל דבר צריך ויכול להיכנס לפה.
בית בריא, החשוב לכל משפחה, הוא אחד היתרונות של הסוכרת. הפנמת הסוכרת גורמת לנו לחשוב יותר על הבריאות. מאחר והסוכרתי אינו יכול לחשוב על בריאותו וששאר בני המשפחה ימשיכו כרגיל, הורה סוכרתי מחנך את ילדיו לאוכל בריא גם אם להם מותר יותר ומוחוץ לבית הם אוכלים גם דברים אחרים. כך גם בבית שיש ילד סוכרתי. את השולחן עורכים בהתאם.

שמירה על איזון מתוך תקוה

השבוע נפגשתי עם מתאמנת שלי, שמאד קשה לה להפנים את הסוכרת, לערך בדיקות לפני הארוחה ואחריה ולהזריק בכל פעם. בעצם להזריק היא כבר מזריקה, היא פשוט לא תמיד מתקנת את רמות הסוכר כי לא תמיד היא מודדת. מאחר והיא בד"כ לא רושמת, קשה להפיק לקחים מאיזון הסוכר שלה. מקסימום ניתן לקרוא את הבדיקות ממכשיר הסוכר שלה אך לא ניתן להסיק האם זה לפני הארוחה, אחרי הארוחה או אולי בצום. כמובן גם אי אפשר ללמוד האם היא הזריקה מספיק אינסולין והאם הבעיה שלה באינסולין ארוך טווח או קצרצר טווח. לפי דבריה היא נורא מסכנה ולכן אינה יכולה לעשות פעילות גופנית.
לאחר שהתחלנו לתאר את תמונת העתיד הרצוי שלה כפי שהיא רוצה, שאלתי אותה איך זה מתקשר לסוכרת והיא ענתה:
אני צריכה למדוד, לרשום, להזריק ולעסוק בספורט. כמה פשוט.

תמיד יותר קל מתוך כח ותקוה לעתיד טוב מאשר בתור קורבן

להתידד עם הגלוקומטר

השבוע פגשתי אישה סוכרתית - "מתוקה". מתוקה שאלה האם אין דרך לדעת את רמות הסוכר בדמה מבלי להשתמש כל הזמן בגלוקומטר. היא אפילו מוכנה להתאשפז לשבוע לצורך בדיקות אבל לא לבדוק כל הזמן. הסברתי למתוקה כי רמות הסוכר בזמן אישפוז אינן מייצגות את רמות הסוכר בימים רגילים ושרמות הסוכר משתנות כל הזמן. היא סיפרה לי, שעזבה את רופאת הסוכרת שטיפלה בה מאחר ולא יכלה להתמודד יותר עם ההפחדות שלה. כל פגישה איתה היתחילה והסתיימה בכעסים, צעקות ואיומים על העתיד השחור ואיומי הסיבוכים. היה לה יותר קל להפסיק ללכת אליה. ביאושה היא פנתה לרופא פרטי שהסביר לה באריכות את יתרונות האינסולין על פני הכדורים והשפיע עליה להתחיל טיפול בלנטוס. הטיפול באינסולין שיפר מאד את מצבה ובדיקת ה-A1C שלה היתה 6.9. לאחר כשנה המצב החמיר שוב וה-A1C עלה ל-8.5.
תוך כדי סיפורה התחלתי להבין את כעסה של הרופאה האנדוקרינולוגית מאחר ואותה מתוקה לא הגיעה לפגישות עימה עם עקומות סוכר ולכן הרופאה לא יכלה לשפר את הטיפול התרופתי בה. כיצד אפשר לדעת מה הסיבה לבעית ה-A1C ההולך ועולה: האם מינון הלנטוס אינו מתאים? האם אכילת הפחמימות אינה מסודרת ומתאימה? או שאולי כדורי הנובונורם אינם עושים עבודתם יותר ויש להחליפם באינסולין נובורפיד? אחרי הכל הרופאה אינה קוסמת ואינה מגדת עתידות. כמובן, שאין זה מצדיק איומים וכעסים. האיומים הם אלו שמבריחים ולא גורמים להיות פרו-אקטיבים. חבל שהצוות הרפואי לא מבין זאת. אם יש מטופל שאינו משכנע פעולה, יש לשכנעו בדרכים אחרות. לא ע"י הפחדות.
בהמשך שיחתינו סיפרה לי המתוקה כי קשה לה לעשות ניטור עצמי. ראשית היא חרדה בכל פעם עד שהגלוקומטר מראה את תוצאת הבדיקה ושנית היא עדין לא הפנימה את הסוכרת ולכן מסרבת לקחת איתה את הגלוקומטר לכל מקום. בעבודה היא היתה הולכת לבדוק בשרותים או יורדת לבדוק באוטו. אכן מצב בלתי ניסבל. כמה אפשר לבדוק בתנאים כאלו. אותה מתוקה הודתה שהבעיה הגדולה שלה היא חוסר ההפנמה למצבה הבריאותי הדורש התיחסות אקטיבית.
בגלל סיפורה על אותה רופאה מטפלת היסברתי לה על התאוריה שלי שיש לטפל בסוכרת מתוך תקווה ולא מתוך פחד. גם הסיפור שלה על הרופא הפרטי, ששיכנע אותה להתחיל טיפול באינסולין בגלל שהדבר כלל הסבר מפורט על הסיבות לכך (טיבעי ולא כימי, בלה בלה בלה), התאים לתאוריה שלי שצריך ללמד ולהסביר למטופלים על הסוכרת. לא סתם לתת להם אוסף הוראות מעשיות. את הסוכרת צריך להבין. כמו שהיסברתי לאותה מתוקה: הכרת פעם תלמיד שלא הבין מתמטיקה אבל אהב מתמטיקה? אינני מצפה שתאהבי את הסכרת שלך, אך אני רוצה שתביני אותה. "לכן קשה לי לעשות בדיקות עם הגלוקומטר" היא הוסיפה "אינני מבינה מה הסמפרים האלו אומרים ומבחינתי זה פעולה חסרת תכלית. לבדוק ולרשום, לבדוק ולרשום". מאד מצא חן בעיניה שהבטחתי ללמד אותה לנתח את התוצאות ולהבין את משמעותן. אני תקווה שבעזרתי היא תוכל להתידד עם הגלוקומטר: לקחת אותו לכל מקום וכמובן להשתמש בו ולרשום את התוצאות. כבר לפגישתינו הבאה היא קיבלה "שיעורי בית" להגיע עם רשימת בדיקות לפני כל ארוחה ושעתיים אחרי כל ארוחה וכן רשימה מפורטת של האוכל שאכלה באותה הארוחה כדי שנוכל לנתח את השפעת האינסולין והאוכל על רמות הסוכר.

בהצלחה לאותה מתוקה ולהרבה אחרים התקועים באותה בעיה.

איריס

סוכרתיים ומערכת הבריאות

שלום לכולם

בעבר כתבתי פוסט המסביר את שיטת החישוב של מספר יחידות אינסולין קצרצר טווח לקחת לפני הארוחה.
היום החלטתי לשתף אותכם בחויותי שהיו לי בשיחת טלפון, שערכתי עם סוכרתית. מספר שנים היא טופלה בכדורים ובעיקר בגלל הכחשה, היתה לא מאוזנת לחלוטין. לפני מספר שנים ולאחר מספר סיבוכים, החליטה לקחת אחריות על בריאותה והרופא העביר אותה לאינסולין -NOVOMIX. היא סבלה רבות מהיפויים והיפרים ולא הצליחה להגיע לאיזון. לאחר שהתיאשה מהטיפול שקיבלה, הלכה באופן פרטי לאחד ממומחי הסוכרת, שיעץ לה לעבור ללבמיר ונובורפיד אך לא התיחס למינונים. היא לא סיפרה לרופא המשפחה על היעוץ שעברה, אלא רק סיפרה לו ששמעה מחברה שלבמיר ונובורפיד עזרו לה להתאזן. רופא המשפחה סרב לטיפול ורק לאחר שהיא גייסה עזרה חיצונית נוספת הוא העביר אותה לטיפול המומלץ. לא ברור לי בדיוק למה, אך היא שוב הוחזרה ל-NOVOMIX ולאחר שוב ללבמיר. החלק העצוב של הסיפור הוא שההנחיות לגבי נובורפיד היו:
אם רמת הסוכר שלך עד 150 תזריקי 3 יחידות, אם רמת הסוכר שלך בין 150ל-200 תזריקי 6 יחידות, אם רמת הסוכר שלך מעל 200 תזריקי 8 יחידות - מודה באשמה: אינני זוכרת בדיוק את הערכים והכמויות. בתשובתו לשאלתה מה השינויים בהתיחס למה שהיא אוכלת הוא טען שאין שום קשר בין הכמות המוזרקת למה שהיא אוכלת.

היא פנתה לדיאטנית שבסניף קופת החולים וזו טענה שיש קשר ובנתה לה תפריט עם חישוב פחמימות לארוחה, ומספר יחידות להזרקה. כמובן שלא נאמר דבר על יחידות לתיקון. עד פה, כבר שיפור ניכר. ופה הגענו לנושא העצוב הבא:
כאשר היא חישבה לה כמה פחמימות היא אוכלת בארוחה היא חישבה:
בוקר: סלט ירקות (פחמימה), 3 פרוסות לחם קל (2 פחמימות)
ערב: סלט (פחמימה), שתי פרוסות לחם רגיל (2 פחמימות), שליש גביע גבינה (פחמימה), ביצה או יוגורט או חומוס (פחמימה)
ולכל מי שעדין לא הבין, אסביר למה זה עצוב:
3 פרוסות לחם קל = פחמימה וחצי ולא שתי פחמימות
רק כמות גדולה מאד (כשלוש כוסות) של סלט ירקות יחשב כפחמימה. בכל מקרה יש להתחיל ללא ספירת פחמימות ולראות האם יש צורך. סלט המכיל תפו"א שלם או שלושה גזרים יחשב כפחמימה בכל מקרה.
גבינה אינה פחמימה, ביצה אינה פחמימה ושני אלו אינם שקולים לחומוס שבהתאם לכמותו יש לספור זאת כפחמימה. חצי כוס גרגירי חומוס = פחמימה. בכף חומוס למריחה אין הרבה גרגירי חומוס.

חבל לי לשמוע שזה המצב בחוץ ועם זה אנשים מתמודדים. כמובן שאותה אישה החליטה להגיע אלי לאימון איש לסוכרת ולקבל ליווי טלפוני צמוד עד שתלמד לספור פחמימות, לתקן כהלכה וכדומה.

סוכרת ותורשה

אתמול השתתפה בפורום בוגרים של האגודה לסוכרת נעורים האנדוקרינולוגית ד"ר מריאנה ירון. ד"ר ירון אחראית על מרפאת young adualts type 1- מתבגרים עם סוכרת סוג 1 במכבי ברעננה . כמו כן היא אחראית על סוכרת הריון במרפאת מכבי ברעננה.היא העבירה הרצאה מאד מעניינת בעיקר בנושא גנטיקה. מספר עובדות חשובות שברצוני להעביר מהרצאתה:

גנטיקה:
1. לאבא סוכרת סוג 1: לילד 5% סיכון לחלות בסוכרת סוג 1
2. לאמא סוכרת סוג 1: לילד 1% סיכון לחלות בסוכרת סוג 1
3. לאמא ולאבא סוכרת סוג 1: 10-25% סיכון לחלות בסוכרת סוג 1
4. לאבא סוכרת סוג 2: לילד 14-20% סיכון לחלות בסוכרת סוג 2
5. לאבא ולאמא סוכרת סוג 2: לילד 50% סיכון לחלות בסוכרת סוג 2

בדיקה גנטית:
הבדיקה הגנטית נותנת סיכוי של 95% לחלות במחלה.
לא מומלץ לערוך בדיקה גנטית מאחר ואם התשובה חיובית אין דבר שניתן לעשות כדי למנוע את המחלה.
בנוסף, יתכן שהתשובה תהיה חיובית ולא תתגלה הסוכרת ויתכן שהתשובה תהיה שלילית ותתגלה הסוכרת.
לא כדאי להיכנס ללחץ נפשי.

לנטוס והריון:
אסור להשתמש בלנטוס בזמן הריון בגלל סכנה גנטית לעובר. אם ההריון מאובחן אצל סוכרתיות המשתמשות בלנטוס עד שבוע 8 של ההריון, בד"כ זה עדין בסדר. בכל מיקרה יש לעבוד לאינסולין הומני.

ויטמין D:
ילדים עם נטיה משפחתית לסוכרת סוג 1 צריכים ליטול יותר ויטמין D מהכמות המומלצת ע"י טיפת חלב (2000 יחידות במקום 400 יחידות).

רמת סוכר ומתמטיקה:
רמת הסוכר בדם הטובה ביותר לפתרון בעיות במתמטיקה היא 180