סוכרת נעורים וצהל - כן ? לא ? למה?

הקיץ מתקרב בצעדי ענק ועונת הגיוסים מתקרבת.

הקפקפים, נעלי העקב וסתם נעליים בנעליים צבאיות.

 אני חווה זאת באופן אישי. 

כמובן לא אני. אני כבר עברתי את ההזדמנות והגיל.
בני בשנת שרות של הנוער העובד השנה ומתגיס באוגוסט.

אצלו המסלול ברור: נח"ל עם הגרעין ועוד.

למי שיש לו סוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים) משוחרר מהצבא לאחר הצו הראשון.
אני בהחלט זוכרת את הימים הללו. כל מה ששמעתי היה שאני לא מספיק טובה.
באותה התקופה צה"ל לא הסכים לקבל מתנדבים סוכרתיים.
התמודדות עם הסוכרת לימדה אותי לקבל את המצב ולהשלים עימו.
הלכתי ללימודים גבוהים וסיימתי שנתיים לפני כולם.
אולם, אם הייתי יכולה הייתי מעדיפה להתגייס.

למה?
א. בסופי שבוע החברה נפגשים ואני לא משתלבת איתם. העולם שלהם שונה. אין זה חשוב איפה הם משרתים - אני לא משתלבת בו.
ב. בחיפוש העבודה (הראשונה בעיקר) כל שיש לספר זה על השרות בצבא. זה לא משנה אם השרות היה קרבי, מחשבים או אחר. זה מעיד על אישיות ותרומה לחברה.
ג. התנדבות לצבא מחזקת את הביטחון העצמי – למרות הכל עשיתי את זה. אני יכולה כמו כולם. אפילו יותר
ד. יתרון גדול: מתנדבים לצה"ל יכולים ליצור קשר עם המפקד לפני הגיוס ולקבל תפקידים מיוחדים שאי אפשר להשיג בגיוס רגיל
ה. יתרון שני: תמיד אפשר להפסיק אחרי שנה

אז למה לוותר?

יאיר הינו הסוכרתי הראשון שהתנדב לצהל.

רק לפני שנתיים גיליתי שיאיר התנדב שנתיים לפני. צה"ל לא מסר על כך מידע וגם לא היה אינטרנט ואגודה נהדרת כמו האגודה לסוכרת נעורים כדי להעביר את כל המידע החשוב.

זוכרים את יתרון (4) – תפקידים מיוחדים שאפשר להכין מראש?

יאיר השתחרר רק לפני כשנתיים לאחר שרות בצבא הקבע. כמה חשוב שהתפקיד טוב והצבא רוצה אותך.

מכירה גם סוכרתי שהשתחרר והצבא ביקש ממנו לחזור. היום הוא בשרות קבע.

חשוב, חשוב: לא לעשות את הטעות של להתגיס מבלי להכין תפקיד וקשרים קודם לכן.

האגודה לסוכרת נעורים עורכת כל שנה כנס הכנה לקראת הגיוס. אם לא השתתפתם בכנס שנערך השנה, עדין אפשר לקבל הנחיות והפניות חשובות מאיריס העובדת הסוציאלית באגודה.

מומלץ ליצור עימה קשר: http://www.jdrf.org.il/index.php?dir=site&page=forms&cs=3001

דרך לא פשוטה אבל מומלצת בחום

איריס

מחלת הסוכרת

בילדותי וגם בבגרותי לא חשפתי את היותי סוכרתית. זה לא שהתביישתי אבל לא הייתי מוכנה שירחמו עלי.
לפני 36 שנה וגם הרבה שנים לאחר מכן אנשים עם סוכרת כונו בשם חולי סוכרת או במקרה הטוב ציינו כי אני סובלת ממחלה: מחלת הסכרת. עולם אכזר.

בעשר השנים האחרונות לא הסתרתי יותר את העובדה שיש לי סוכרת. לאחר שהחלפתי קריירה והפכתי למלווה לחיים עם סוכרת "יצאתי מהארון". אולי זה לא מסובך כמו במקרה של הומואים אך זה לא פשוט בכלל.
הבעיה הגדולה הייתה לראות את הפרצופים הנדהמים או אפילו הנעלבים של החברים הקרובים:
"איך הסתרת ממני כזה דבר! למה לא שתפת אותי! שיקרת לי!" - ועוד ועוד.

רבים לא ידעו מהי סוכרת והעובדה כי התחלתי לדבר על זה מעל גיל 40 , קבעה נחרצות כי מדובר בהתנהגות שלי ובאורח החיים שלי. זה אני אשמה.
כעת הייתי צריכה לעסוק בחינוך ולהסביר מהי סוכרת. כמובן שההסבר כלל גם הסברים על כל הסוגים של הסוכרת וההבדלים בניהם.

בשנים הראשונות הייתי לוחמנית מאד: לא הסכמתי שיתיחסו אלי כאילו יש לי מחלה.
מחלת סוכרת יש לרופאים אני בריאה. הסוכרת הינה אורח חיים ויש להתמודד עימו.
עם השנים הבשלתי והיום אין לי בעיה כי יגידו שיש לי מחלת סכרת אך אני מסרבת בכל תוקף כי יגידו שאני חולת סוכרת.
מי שיש לו סוכרת אינו חולה סוכרת מאחר והוא אינו חולה. ללא ספק סוכרת הינה מצב מיוחד וצריך ללמוד לחיות עימה. זה אפשרי.

במסגרת עיסוקי החדש, רבים מתקשרים אלי כדי לברר פרטים לגבי תרופות לסוכרת.
במקרה הטוב והרצוי, הם רוצים להבין את הטיפול הניתן להם או את השינוי בטיפול המיתן להם.
במקרה הרע הם מחפשים משקה או אבקת קסמים כדי שיעבירו להם את הסוכרת והם יוכלו להמשיך כרגיל.
בד"כ הם גם לא רוצים להקשיב לעובדה כי אין כזה. אולי מיני תוספים כגון חילבה, קינמון ועוד יכולים שפר את האיזון אך זה בהשלמה בלבד עם שינוי הרגלים ואורח חיים בריא.
סוכרת סוג 2 הינה תוצאה של תורשה ואורח חיים לא טוב. הגוף זועק ומבקש התייחסות. השקעת כסף אינה ההתיחסות הנכונה.

מעבר לאורח חיים בריא הינו התיחסות נכונה.
בהצלחה
איריס

סכרת נעורים והריון

בימים אלו אני כותבת ספר על חיי כסוכרתית ועל עבודתי כמאמנת סוכרת. מאחר ושמעתי ממספר הורים לילדות ונערות עם סכרת נעורים וכן מסוכרתיות על החששות מההתמודדות עם הריון, החלטתי לפרסם את הפרק המסכם את ההריונות. עמכם הסליחה כי הפרק אינו סופי וכמובן לא עבר ליטוש והגהה, אך אני מוצאת את הנושא חשוב ביותר.

בקצרה על ההריון הראשון: בתי הבכורה נולדה לפני 24 שנים בארה"ב. ההריון החל בישראל ולאחר ארבעה חודשים בעלי נשלח לחברת האם בעמק הסיליקון בקליפורניה בארצות הברית.

===========================================================

לאחר שנה של שהות בארוצת-הברית, שבנו לארץ והתחלתי לעבוד. שמחתי לחזור לעבודה מאחר וחיי סביב התינוקת כל היום היו מנוגדים לאופיי ודרך חיי.

אחרי כשנתיים נולדה בתי השניה וגם הריון זה עבר בהצלחה. כעבור שש שנים, נולד בני הצעיר ועזבנו את הגדרתנו כזוג-צעיר.

לא מזמן שמעתי כי אני חריגה מבין הסוכרתיות סוג 1 שיש להן 3 ילדים. למרות הסטטיסטיקה הטובה, כנראה שהרוב מסתפקות בשני ילדים.

מודה. ההריונות אינם קלים. אבל בינינו: כמה נשים שההריונות שלהם מאד קלים ונעימים אתם מכירים? יש כאלו עם סכרת הריון, יש כאלו עם לחץ דם גבוה, יש כאלו עם בחילות והקאות גם בחדר לידה, כאלו עם פיטריות וגינליות בלתי פוסקות ועוד ועוד.

תמיד קנאתי בחברות שהצהירו "עד חודש שביעי אפילו לא ידעתי שאני בהריון". אני ידעתי עוד לפני ההריון במקרה הטוב, מאחר והשאיפה היא להגיע לאיזון לפני ההריון או מהחודש הראשון במקרה הפחות טוב. הניטור היומי לפני כל ארוחה ואחרי כל ארוחה, ביקורת במרפאה של סוכרת הריון פעם בשבוע, החל מהחודש השמיני מוניטור עוברי פעם בשבוע והחל משבוע 36 מוניטור עוברי פעמיים בשבוע. אבל תמיד הייתי במשמעת של אוכל, בדיקות, הזרקות וכל הביקורים הדרושים. המטרה: להישאר מאוזנת כמה שיותר ולודא שהכל בסדר –כשהמטרה שווה זה אפשרי.

הערה אחרונה – היה לי הרבה יותר קשה עם הבחילות האינסופיות בארבעת החודשים הראשונים להריון ללא מנוחה של דקה. אבל זאת כבר נחלתן המצערת של רוב הנשים. לכן, הקאות מסבכות עוד יותר את המצב במקרה של שימוש באינסולין מאחר והאינסולין הוזרק עם הארוחה והפחמימות יצרו מהגוף לאחר ההזרקה. לכן, גם אם לא מרגישים טוב, אין ברירה אלא לאכול.

חייבת לציין, שאינני חריגה מבין הסוכרתיות. במקרה זה, הסוכרתית מאד מודעת לבריאותה ובריאות עוברה וגם הצוות הרפואי עסוק בהצלחת ההריון. זהו מזלן של נשים שעוברות הריון בסיכון גבוה: הן זכאיות להשגחה ולבדיקות שנשים אחרות אינן זכאיות לו. אין זה פלא שאחוז ההצלחה של הריונות כאלו גבוה מאחוז ההצלחה של הריונות רגילים. אצל כולם האצבע על הדופק ואם מתעורר חשד או בעיה מטפלים בזה מיד.

טיפים נוספים לחיים טובים עם סוכרת במפגש הבא :

כדאי למהר ולהירשם, מספר המקומות מוגבל! ההרשמה החלה!

בהצלחה לכולן.

איריס