סוכרת נעורים וצהל - כן ? לא ? למה?

הקיץ מתקרב בצעדי ענק ועונת הגיוסים מתקרבת.

הקפקפים, נעלי העקב וסתם נעליים בנעליים צבאיות.

 אני חווה זאת באופן אישי. 

כמובן לא אני. אני כבר עברתי את ההזדמנות והגיל.
בני בשנת שרות של הנוער העובד השנה ומתגיס באוגוסט.

אצלו המסלול ברור: נח"ל עם הגרעין ועוד.

למי שיש לו סוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים) משוחרר מהצבא לאחר הצו הראשון.
אני בהחלט זוכרת את הימים הללו. כל מה ששמעתי היה שאני לא מספיק טובה.
באותה התקופה צה"ל לא הסכים לקבל מתנדבים סוכרתיים.
התמודדות עם הסוכרת לימדה אותי לקבל את המצב ולהשלים עימו.
הלכתי ללימודים גבוהים וסיימתי שנתיים לפני כולם.
אולם, אם הייתי יכולה הייתי מעדיפה להתגייס.

למה?
א. בסופי שבוע החברה נפגשים ואני לא משתלבת איתם. העולם שלהם שונה. אין זה חשוב איפה הם משרתים - אני לא משתלבת בו.
ב. בחיפוש העבודה (הראשונה בעיקר) כל שיש לספר זה על השרות בצבא. זה לא משנה אם השרות היה קרבי, מחשבים או אחר. זה מעיד על אישיות ותרומה לחברה.
ג. התנדבות לצבא מחזקת את הביטחון העצמי – למרות הכל עשיתי את זה. אני יכולה כמו כולם. אפילו יותר
ד. יתרון גדול: מתנדבים לצה"ל יכולים ליצור קשר עם המפקד לפני הגיוס ולקבל תפקידים מיוחדים שאי אפשר להשיג בגיוס רגיל
ה. יתרון שני: תמיד אפשר להפסיק אחרי שנה

אז למה לוותר?

יאיר הינו הסוכרתי הראשון שהתנדב לצהל.

רק לפני שנתיים גיליתי שיאיר התנדב שנתיים לפני. צה"ל לא מסר על כך מידע וגם לא היה אינטרנט ואגודה נהדרת כמו האגודה לסוכרת נעורים כדי להעביר את כל המידע החשוב.

זוכרים את יתרון (4) – תפקידים מיוחדים שאפשר להכין מראש?

יאיר השתחרר רק לפני כשנתיים לאחר שרות בצבא הקבע. כמה חשוב שהתפקיד טוב והצבא רוצה אותך.

מכירה גם סוכרתי שהשתחרר והצבא ביקש ממנו לחזור. היום הוא בשרות קבע.

חשוב, חשוב: לא לעשות את הטעות של להתגיס מבלי להכין תפקיד וקשרים קודם לכן.

האגודה לסוכרת נעורים עורכת כל שנה כנס הכנה לקראת הגיוס. אם לא השתתפתם בכנס שנערך השנה, עדין אפשר לקבל הנחיות והפניות חשובות מאיריס העובדת הסוציאלית באגודה.

מומלץ ליצור עימה קשר: http://www.jdrf.org.il/index.php?dir=site&page=forms&cs=3001

דרך לא פשוטה אבל מומלצת בחום

איריס