לימוד נהיגה וסוכרת

לא מזמן קראתי ספר נחמד מאד "איש ושמו אובה" (מומלץ).

אחד הקטעים שאהבתי היה על לימוד נהיגה:
אובה מלמד את פרוואנה שכנתו לנהוג.

"לפרוואנה נדרשת רבע שעה כדי לצאת מהחניה ולהגיע אל הכביש המהיר.

היות שעדיין לא העבירה להילוך שני, המכונית רועדת כעל סף פיצוץ.

אובה מבקש ממנה להעביר הילוך והיא משיבה שאינה יודעת איך.

כאשר הם מגיעים לרמזור...

הרמזור מתחלף לירוק. פרוואנה משחררת את הקלאץ'.

הסאבב משתעלת ולוח המחוונים משחיר.

פרוואנה מסובבת את המפתח במתנע, מה שרק גורם למתנע להשמיע צליל קורע לב.

המנוע נוהם, משתנק ושוב נכבה...

"תלחצי על הקלאץ' ותלחצי יותר על הגז" אומר אובה.

"אבל זה בדיוק מה שאני עושה"

"לא, זה לא"

"זה כן!"...

הגיפ העירוני מצפצף.  

פרוואנה לוחצת על הקלאץ',

הסאבב מתגלגלת כמה מטרים לאחור ומתנגשת בפגוש של הגיפ העירוני...

פראוונה מסובבת את המפתחות ביאוש, אבל כמובן שהיא רק גורמת להשתנקויות נוספות.

לפתע היא מרפה מההגה וקוברת את פניה בידיה...

הצפצוף מחריש אוזנים של הגיפ העירוני מאחוריהם יוצר תחושה שהם על המעבורת לפינלנד..

"עכשיו תקשיבי לי טוב" אומר אובה בשלווה בעודו סוגר את הדלת.

"ילדת שתי ילדות ואת עומדת להוריד פה בקרוב את השלישי.

הגעת לכאן ממדינה זרה, וסביר להניח שנמלטת ממלחמות ורדיפות וזוועות אחרות.

למדת שפה חדש ורכשת השכלה ופרנסה ...

לא ביקשתי ממך להיות מנתחת מוח.

אני מבקש ממך לנהוג. מדובר בגז, בלם והילוך.

כמה מהטיפשים הגדולים ביותר בהיסטוריה הבינו איך הדבר הזה עובד.

וגם את תביני...."

 "

כמובן שמיד ראיתי את הדימיון להתנהלות עם סוכרת.

בהתחלה זה בדיוק כמו שפראוונה הרגישה בשיעור או כמו שאנחנו הרגשנו בשיעור נהיגה.

הכל חדש ולא מובן.

הרבה ייאוש וחוסר הבנה.

וכמו שאובה אמר:

"כמה מהטיפשים הגדולים ביותר בהיסטוריה הבינו איך הדבר הזה עובד.

וגם את תביני..."

וגם אני אומרת, כמה מהטיפשים הגדולים ביותר בהיסטוריה הסתדרו עם סוכרת. 

גם אתם יכולים.

זה לא שאני מחוננת או שנחנתי בעישורים מיוחדים.

בהתחלה גם אני עשיתי טעויות ולא הצלחתי.

השקעתי, תרגלתי ולאט לאט השתפרתי.

התמודדות עם סוכרת זאת לא מיומנות מולדת אלא

מיומנות נרכשת.

עוד עצות מעשיות לחיים עם בעיות סוכר

להתראות איריס

סיפור שהיה ככה היה

זוכרים את שלב לימוד הנהיגה שלכם או של ילדכם?

קשה, מבלבל ולעיתים אף מרגיז ומלחיץ.

חשבתם שהכל מתוכנן וצפוי ובכל זאת קרה דבר חדש ומפתיע.

מה אנחנו מקווים מהנוהגים בכביש? 
(אנחנו, בן הזוג וגם הילדים)

- עצמאות (לדעת להתמודד עם מצבים מיוחדים)

- תשומת לב מלאה למה שקורה בכביש (לא טלפון נייד...)

- לדעת להתמודד ולטפל במצבים מיוחדים ולא צפויים.
- להפוך את הידע התאורטי שנלמד בשיעורים למעשה.

הרי לא תמיד מורה הנהיגה או הנהג המלווה נמצאים כדי להשתלט על המצב.

כשבני למד נהיגה לפני כשנתיים,

מאד נהנתי לשאול אותו אחרי השיעור איך היה ולתעד זאת:

• אחרי השיעור הראשון :
  "הייתי עסוק בדרך חשיבה האחרת...מה שצריך לעשות...בפניה: גם קלץ, גם הילוך, גם הגה... מסובך"
• אחרי מספר שיעורים:
  "בשיעורים הראשונים היה לי קשה.
   צריך גם לחשוב וגם לעשות משהו.
   היום אני נוהג כמו מלך".
• לאחר צאתו לכבישים בין-עירונייים:
  "המעבר בין 40 קמ"ש בעיר ל-70 קמ"ש מחוץ לעיר
  הרבה יותר קשה מהמעבר בין 70 ל-90"
  
• בסוף השיעור הרביעי מורה הנהיגה אמר לו:
  עד עכשיו למדנו על האוטו ועכשיו נלמד על הדרך"

      הניסיון בכביש הוא לא רק תפעול המכונית.

      נסיון משמעו צפיית המצבים שעומדים לקרות,
   וגם הימנעות מהם או יציאה מהם.

   

      הנהג המתכנן, זה שמסתכל על הצומת הבאה ולא על האוטו שלפניו.
    הוא יוכל להגיב בקלות רבה יותר למכשולים, ולעתים גם לא להכנס אליהם.

     כאלו בדיוק בדיוק החיים עם סוכרת.

   

     בהתחלה הכל מורכב ומסובך. הרבה נושאים חדשים:

•     סוגי פחמימות, ספיגת פחמימות, ספירת פחמימות, תרופות, היפוגליקמיה, היפר גליקמיה ועוד.
•     לחשוב תמיד: מה עלול לקרות ? להיות מוכנים 
•     לאט לומדים על החיים עם הסוכרת וצוברים ניסיון.
  חשוב להפיק לקחים ממה שהיה כדי להערך למקרים דומים בעתיד
• 
  

הספר האינטרנטי "עצות לחיים עם סוכרת" מקל על ההתמודדות.
הכל הופך לפחות מסובך בעזתו.
על הספר האלקטרוני ניתן לקרוא כאן

להתראות ובהצלחה
איריס, מומחית לחיים עם סוכרת

רכישת מיומנות והתמודדות עם סוכרת

שלום לכולם

בסוף כל שיעור אני מראיינת את בני ורושמת את תגובותיו. חייבת לציין שההקבלה להתמודדות עם הסוכרת מדהימה.

בסוף השיעור הרביעי המורה אמר לו כי עד עכשיו הם למדו על האוטו ומעכשיו ילמדו על הדרך.
בסוף השיעור החמישי הוא סיפר לי כי הקושי הוא לתפעל הרבה דברים ביחד בזמן בפניה: קלץ, ברקס, הילוך, וגם הגה. מסובך.

התמודדות עם סוכרת, כך שנרגיש שאנו שולטים בחיינו, דורשת את המצב ולרכוש כלים להתמודדות.
הבנת הסוכרת כוללת נושאים כגון אינדקס גליקמי, סוגי פחמימות, ספירת פחמימות, תנגודת אינסולין, פעילות התרופות ועוד.
הכרה תאורטית של מושגים אלו חשובה אך אינם מספיקה לנו בהתמודדות היומיומית.
לשם כך דרושים לנו גם כלים מעשיים המשלבים תיכנון, אסרטיביות, פעילות גופנית וכללי התנהגות למצבים מיוחדים כגון טיולים, מסעדות וכדומה.

משהו דומה נוסף: כבר סיפרתי שבני הפך לטבעוני. יום אחד בדקתי שקית של מוצר לראות אם היא מתאימה לו. אחרי דקה הוא לקח את השקית ומיד קבע חד משמעית כי זה בסדר. הוא הוסיף כי זו המומחיות של אלו שבודקים הרבה שקיות. הם כבד יודעים מה ואיפה לחפש.
עוד מיומנות נרכשת. יש הרבה כאלו בחיים. אחד מהם זה התנהלות עם הסוכרת. נכון, זה יותר קל שהבחירה נעשית מרצון ולא כופים אותה. אבל צריך לקבל אותה ולהמשיך. לא להלחם. לא לריב.

איריס

סוכרת ולימוד נהיגה

שלום לכולם

לא, אני לא מתכוונת לתת פה טיפים איך להוציא מהר רישעון נהיגה עם סוכרת סוג 1. לזה יש את נעמה העובדת הסוציאלית של האגודה לסוכרת נעורים והיא עושה את עבודה בצורה מעולה.

הרבה פעמים אני נותנת לימוד נהיזה כאנלוגיה להיתמודדות עם סוכרת .
בהתחלה הכל מורכב ומסובך ולאט לאט כל הפעולות נעשות אוטומטיות. לעיתים יש מכשול שמצריך הורדת הילוך ולחיצה על הברקס ולפעמים צריך לעצות ממש. לטפל במכשול ולהמשיך הלאה.

בני התחיל עכשיו ללמוד נהיגה. הסיפורים שלו לאחר השיעורים מתאימים בדיוק לאנלוגיה הזו.

לאחר השיעור הראשון והשני (שיעור כפול) הוא אמר שהוא התמודד עם צורת חשיבה אחרת. היה לו קשה גם לעשות וגם לחשוב.
לאחר השיעור השלישי הוא אמר כי המעבר מ-40 קמ"ש ל-70 קמ"ש היה קשה יותר מהמעבר מ-70 קמ"ש ל-90 קמ"ש.
בסוף השיעור המורה אמר לו שהוא צריך להסתכל יותר במראות ולהוריד הילוכים בעצירה.

גם בהתנהלות נכונה עם הסוכרת זה כך בדיוק. קשה מאד בהתחלה ואח"כ השינויים קלים יותר ותמיד אפשר להשתפר עוד (כן, גם אני).

כמו בנהיגה, זה אפשרי גם אם זה נראה בהתחלה בלתי אפשרי.

סופשבוע נעים לכולם
איריס