סיפור שהיה ככה היה

זוכרים את שלב לימוד הנהיגה שלכם או של ילדכם?

קשה, מבלבל ולעיתים אף מרגיז ומלחיץ.

חשבתם שהכל מתוכנן וצפוי ובכל זאת קרה דבר חדש ומפתיע.

מה אנחנו מקווים מהנוהגים בכביש? 
(אנחנו, בן הזוג וגם הילדים)

- עצמאות (לדעת להתמודד עם מצבים מיוחדים)

- תשומת לב מלאה למה שקורה בכביש (לא טלפון נייד...)

- לדעת להתמודד ולטפל במצבים מיוחדים ולא צפויים.
- להפוך את הידע התאורטי שנלמד בשיעורים למעשה.

הרי לא תמיד מורה הנהיגה או הנהג המלווה נמצאים כדי להשתלט על המצב.

כשבני למד נהיגה לפני כשנתיים,

מאד נהנתי לשאול אותו אחרי השיעור איך היה ולתעד זאת:

• אחרי השיעור הראשון :
  "הייתי עסוק בדרך חשיבה האחרת...מה שצריך לעשות...בפניה: גם קלץ, גם הילוך, גם הגה... מסובך"
• אחרי מספר שיעורים:
  "בשיעורים הראשונים היה לי קשה.
   צריך גם לחשוב וגם לעשות משהו.
   היום אני נוהג כמו מלך".
• לאחר צאתו לכבישים בין-עירונייים:
  "המעבר בין 40 קמ"ש בעיר ל-70 קמ"ש מחוץ לעיר
  הרבה יותר קשה מהמעבר בין 70 ל-90"
  
• בסוף השיעור הרביעי מורה הנהיגה אמר לו:
  עד עכשיו למדנו על האוטו ועכשיו נלמד על הדרך"

      הניסיון בכביש הוא לא רק תפעול המכונית.

      נסיון משמעו צפיית המצבים שעומדים לקרות,
   וגם הימנעות מהם או יציאה מהם.

   

      הנהג המתכנן, זה שמסתכל על הצומת הבאה ולא על האוטו שלפניו.
    הוא יוכל להגיב בקלות רבה יותר למכשולים, ולעתים גם לא להכנס אליהם.

     כאלו בדיוק בדיוק החיים עם סוכרת.

   

     בהתחלה הכל מורכב ומסובך. הרבה נושאים חדשים:

•     סוגי פחמימות, ספיגת פחמימות, ספירת פחמימות, תרופות, היפוגליקמיה, היפר גליקמיה ועוד.
•     לחשוב תמיד: מה עלול לקרות ? להיות מוכנים 
•     לאט לומדים על החיים עם הסוכרת וצוברים ניסיון.
  חשוב להפיק לקחים ממה שהיה כדי להערך למקרים דומים בעתיד
• 
  

הספר האינטרנטי "עצות לחיים עם סוכרת" מקל על ההתמודדות.
הכל הופך לפחות מסובך בעזתו.
על הספר האלקטרוני ניתן לקרוא כאן

להתראות ובהצלחה
איריס, מומחית לחיים עם סוכרת