16 פברואר 2009

ארטישוק ירושלמי


יש הקוראים לו ארטישוק ירושלמי ויש המכנים אותו תפוח-אדמה ירושלמי. בכל מקרה, הוא לא ארטישוק ולא תפוח-אדמה ובודאי ובודאי לא מירושלים.
מצאתי בכתבה של חיליק גורפינקל משנת 2000 הסבר לשם:"... טעמו המעודן של השורש המסתורי הוא הכלאה מרתקת בין תפוח אדמה, כמהין, אגוזים וכן, כמובן, ארטישוק. אבל למה ירושלמי? כי באיטלקית נקרא הירק ג'ירסולה, מסתובב אחר השמש. ירושלים הוא שיבוש של ג'ירסולה, והירק הוא בכלל לא בטטה ולא תפוח אדמה אלא שורש ממשפחת החמניות ומכאן שמו, שכן חמניות מפנות את ראשן לכיוון החמה...."

בכל מקרה, זה אינו תפוח אדמה מאחר ואינו עמילני והאינדקס הגליקמי שלו אפילו נמוך מזה של תפוח-האדמה המתוק העדיף על פני תפוח-אדמה רגיל. לכן, הוא הפחמימה המומלצת ביותר. פעם סיפרה לי תזונאית שיש לו סגולות למערכת העיכול ולכן הוא מומלץ במיוחד.
מודה, שיש לו טעם ומוזר (ורייח עוד יותר מוזר), אך אני לפחות התרגלתי לזה. כל פעם שאני פותחת סיר שהתבשל בו ארטישוק ירושלמי הילדים שלי מקטרים ומזיזים את הסיר מהם ופותחים חלונות. לא פעם אני פוגשת אנשים שמספרים לי שהם מאד אוהבים אותו ולכן שווה לנסות.

ואיך מכינים את הדבר המוזר הזה
?
פעם חשבתי שטעמו לא טוב והכל נבע מעצלנותי לקלך אותו בזמן ההכנה.
לאחר שהתחלתי לקלפו גילית כי טוב להוסיפו למרק ירקות ותבשילים אחרים.

-->לאלו שיש קצת יותר סבלנות מאשר לי, אני מצרפת קישור עם מספר מתכונים

מנה פחמימה = 3 גדולים או 5 קטנים. זיכרו שמדובר באיכות ולא בכמות



טיפים נוספים לחיים טובים עם סוכרת במפגש הבא :

כדאי למהר ולהירשם, מספר המקומות מוגבל! ההרשמה החלה!

14 פברואר 2009

חצי כוס מלאה - עולם מוזר


עצמו את עינכם ודמיינו:
אין גלוקומטרים, עורכים רק בדיקות שתן,
אין בדיקת A1C ,
אין דבר כזה שניקרא אינדקס גליקמי וגם לא מילה שנקראת איזון.
איפה אתם מדמיינים שאתם נמצאים:
בתקופת האדם הקדמון, לפני המצאת החשמל?
ועכשיו פיקחו את עינכם וחשבו: האם זה היה מפחיד או מלהיב?

נראה לכם מדע בידיוני?
כך אני זוכרת את המציאות כאשר אובחנה אצלי הסוכרת לפני 34 שנים.
 ומה קרה מאז? לא רק האינסולין התקדם . כל צורת הטיפול בסוכרת התקדמה.
לא היו גלוקומטרים - עשינו בדיקת דם פעם בשבוע במרפאת הסוכרת.
 מזה ניתן להבין שכל שבוע היינו צריכים לבקר במרפאה.

הערכת רמות הסוכר בשאר ימי השבוע התבססה על העובדה, שסף הכליות הוא 180 ולכן לא היה הבדל בין סוכר 90 ל-170 (מעל 180, מעל 240, מעל 300 וכדומה).
עדין לא ידעו מה זה אינדקס גליקמי, ולכן, בניגוד למה שיודעים היום, והמליצו לנו להנות משוקולד בזמן היפו.
לא היתה המילה איזון ובודאי שלא בדיקת A1C.
היתרון היה שלא היינו לחוצים מתוצאות מסויימות.
החסרון היה שלא הבנו מה קורה ואיך לשפר את מצבינו כדי למנוע סיבוכים.
כמובן שלא סיפרתי על התפתחות המזרקים (עטי אינסולין לעומת מזרקים, גודלי המחט), משאבות אינסולין, מאכלים ושתיות מסוג דיאט ועוד.

מה אני אומרת?
תסתכלו תמיד על חצי הכוס המלאה ושימחו בחלקכם.
כפי שאומר ד"ר סטיבן קובי בסיפרו "שיבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד":
" לא מה שקורה לנו פוגע בנו, תגובתינו למה שקורה לנו, היא הפוגעת בנו...."

אם אובחנה אצלכם או בן משפחתכם סוכרת,
השתדלו לא לפגוע בעצמכם ושימחו על שהתמזל מזלכם או מזלם לחיות בתקופה מתקדמת כזו.

חפשו את הדברים הטובים והציבעוניים . לא את השחורים והמדכאים. יש כאלו. תאמינו לי.

הכנס "חיים טובים עם סוכרת" יעזור.

להתראות ובהצלחה
איריס

07 פברואר 2009

הסוכרת במוסדות החינוך


הנושא שברצוני להעלות הפעם הוא הכנסת הסוכרת למוסדות החינוך. בכל שנה, יש להציג את הסוכרת לילדים באותה מסגרת ולצוות המורים.
כמו במיקרים רבים, גם כאן אין נוסחה כיצד לעשות זאת והדבר משתנה בעיקר עם גיל הילד / הנער ואופיו. במיקרים מסוימים ההורים מצטרפים, אך גם אם אינם לוקחים חלק בזה, הם יכולים לייעץ.

שתי דרכים להתמודד עם ההצגה לכיתה:
עמידה מול הכיתה או לתת לזמן לחלוף ולענות לשאלות הילדים הסקרנים שהרי עורכים בדיקות ומזריקים או שנושאים משאבת אינסולין.

איך לעשות את זה? תלוי בגיל ובאופי וכמובן בכיתה. אם עולים מכתה ה' לכיתה ו', רוב הילדים מכירים את הילד אך אם עוברים למסגרת חינוך חדשה רק מעטים אם בכלל מכירים אותו.
בעבר הסברתי את דעתי, שחוסר ידיעה מפתח חשדנות והעלאת מניפולציות ולכן עדיף שהכל יהיה גלוי וידוע. סיפר לי פעם חונך על חניך מתוק, שמאד נעלב שלא שואלים אותו על הסוכרת בכיתה. הוא מצידו רוצה לשתף אותם. והם קיבלו, להערכתי, הנחיה לא לדבר על זה ולהתנהג כרגיל.

היתרון באופציה הראשונה הוא שהדבר מאפשר תכנון והערכות לנוסח ההצגה ולשאלות שונות.
אם בוחרים באופציה זו, אני ממליצה:
לפתוח בהצגת הילד כילד רגיל: שמו, מקום מגוריו, תחביביו, חוגים, תנועות נוער וכדומה. רק לאחר שכולם שמעו שמדובר בילד רגיל שאוהב דברים ומשתתף בחוגים ותנועות נוער, רק אז להציג את הסוכרת. הילד הוא במרכז ויש לו גם סוכרת. לא להציגו כחולה סוכרת או סוכרתי אלא יש לו סוכרת. מומלץ להסביר את כל אותם הדברים שכולם רואים: משאבה, הזרקות, בדיקות, נפילות סוכר וכדומה. במילים אחרות: לשים הכל על השולחן- לתת הסברים ולאפשר שאלות.

כאשר משוחחים עם צוות המורים או הגננות, שוב חשוב להדגיש, כי הילד הוא ילד רגיל עם צרכים מיוחדים בגלל הסוכרת. ולמה חשוב להדגיש? שמעתי על מורים שחוששים מהמצב ומאפשרים לילד לעשות ככל העולה על רוחו או להגבילו במיקרים אחרים. סיפרה לי אמא שלבתה בלבד מותר לשים את הטלפון הסלולרי על השולחן ולהשתמש בו. על התלמידים האחרים נאסר השימוש בטלפון הנייד בזמן השיעור. בתה היתה שולחת להוריה הודעות על רשמיה בבית הספר וכמה היא לא אוהבת לשהות בו. מה קרה: גם כך, היא עוררה את זעמה של הכיתה על הטבה המיוחדת והיא עוד עשתה בו ככל העולה על רוחה. מדוע שהטלפון לא יהיה בתיק והיא תוכל להוציאו בשעת הצורך? זהו לדעתי מקרה שהן ההורים והן המורים מפחדים להתמודד עם הסוכרת.
כאשר מסבירים על הסכרת לצוות חשוב להשתמש במילים פשוטות וברורת ולא גדולות ומסובכות: נפילת סוכר ולא היפוגליקמיה.

עוד טיפים על הסברת הסוכרת במוסדות החינוך

איריס

01 פברואר 2009

סימנים לסוכרת סוג 1 וסוכרת סוג 2


הסוכרת אובחנה אצלי בגיל 14. למרות שכבר הייתי מספיק בוגרת, אינני זוכרת את החיים ללא סוכרת אך אני זוכרת בבהירות את התקופה לפני שאובחנתי.
תמיד כשאני שומעת סיפורים של הורים לילדים החוששים שלילדם יש סוכרת (יתכן שלקרוב משפחה יש סוכרת סוג 1), אני מסבירה שאצל ילדים או בוגרים עם סוכרת 1 הסימנים ברורים. אצל מבוגדים עם סוכרת סוג 2, אפשר בהתחלה להתעלם מהסימנים.

אני זוכרת שכאשר בתי הגדולה היתה בת חמישה חודשים, היא ביקשה את תשומת ליבי גם בלילות:
במשך מספר לילות, היא התעוררה כל שעה ושתתה בקבוק מלא של מים. כמובן שאחרי שעה, כל המיטה היתה מוצפת ובגדיה רטובים. היה צורך להחליף מצעים ובגדים והיא שוב שתתה בקבוק מלא של מים וחוזר חלילה. כמובן שאחרי יומיים מאד ניבהלתי, שהרי לי יש סוכרת סוג 1 ואני מכירה את הסימנים. רופא הילדים הסתכל עליה ואמר, שהוא אפילו לא צריך לערוך לה בדיקות. כך לא נראת ילדה עם סוכרת שלא אובחנה: מלאה, עליזה וחייכנית. ילדים כאלו הם עייפים, רזים וכבויים. הוא הציע לתת לה בקבוק עם 30 גרם מים ולא בקבוק מלא. הוא טען שהיא בגיל שדורש תשומת לב מההורים. וכך היה: ברגע שהיא הרגישה שהבקבוק ריק, היא נרדמה. בהדרגה , היא חדלה להתעורר.

כמו שצינתי מקודם, הסימנים לסוכרת סוג 1 או סוג 2 הם ברורים. אצל מבוגרים מספיקה השתנה מרובה וצמא (אך לא רק סימן אחד):

אני עדין זוכרת את הצימאון הנוראי שכמובן לווה בהשתנה מרובה. כל 20 דקות לפחות הייתי חייבת ללכת לשרותים. לא אשכח את מסע הצופים שפחדתי לשתות מרוב שהייתי צריכה לשרותים. תמיד שאחת מחברותי הלכה לשרותים גם אני הצטרפתי. אני עדין זוכרת את המראה של אחד מידיד עומד ושותה מימיה שלמה של מים ואת הקינאה שאחזה בי "איך זה שהוא שותה כל-כך הרבה ואני כל הזמן הולכת לשרותים ואני משתדלת לא לשתות...."

היתרון היחידי שהיה לאותה התקופה הוא המשקל.תמיד היתי ילדה שמנמנה ועגלגלה, וגם היום אני נאבקת כדי לשמור על משקלי. יש רק תקופה אחת שהייתי בה רזה. התקופה לפני איבחון הסוכרת.
יום אחרי האיבחון וקבלת האינסולין, השמנתי חזרה למשקלי הרגיל שהרי אכלתי יותר מאשר להיות רזה.

באותה התקופה, הייתי חברה של המיטה. בכל יום הייתי חוזרת מבית הספר, אוכלת והולכת לישון כשעתיים שלש. מבלי זה, לא יכולתי להכין שיעורים או לצאת לפעילות אחרת. אני משוכנעת שהיו כאלו שחשבו שנעשתי עצלה.

איריס