אתמול נסעתי לבתי לעזור לה ברעיונות לפרוייקט הגמר שלה.
לא אפרט יותר מידי על הפרוייקט והרעיונות שהיא העלתה.
אני התנדבתי להגיע לתל אביב ולעזור לה בניסיונות כדי שתחליט איך ומה לעשות.
הוכנו לי שני חוטי סריגה, מסרגות ורעיונות.
הרעיונות היו לסרוג צמות ולהשתמש בהן.
ניסיתי אך זה לא הצליח.
החלטתי שאין לי את גדלי המסרגה המתאימים.
צעדתי עד נחלת בינימין וקניתי מסרגות בגודל המתאים.
חזרתי וניסיתי שוב לסרוג עם סוגים שונים של חוטים ומסרגות בגדלים שונים.
אחרי ניסיונות רבים, הגעתי למסקנה שהחוט לא גמיש מספיק ולכן זה לא מצליח.
כלומר הבעיה הינה בסוג החוט שהיא בחרה.
בתי התבאסה מהעבודה הרבה שהשקעתי וחוסר ההצלחה.
"ראי מה הרווחת מהיום הזה.
למדת שחוט כזה לא מתאים לסריגה של צמות.
הוא לא אלסטי מספיק".
עוד אמרתי כי אני שמחה על היום הזה. ככה היא למדה ממה להישמר.
אם היא הייתה ממשיכה בתוכניות ולא היינו מנסות, היא לא הייתה יודעת מה הבעיה.
מבחינתי זאת הצלחה.
אני בהחלט חושבת שזוית הראיה של חיפוש הצלחות
הוא אחד המתנות שקיבלתי מהסוכרת.
הכל ענין של השקפה ופרספקטיבה לחיים.
ועם כבר מדברים על סוכרת, היום למדתי את זה על עצמי ועל חיי עם הסוכרת.
לפני שבוע התחברתי למשאבת אינסולין והיו לי דיי הרבה תנודות בערכים (כצפוי).
מידי פעם ניסיתי לתקנם ולאזן את עצמי.
היום היה לי ביקור אצל הרופאה והיא הסבירה לי
שבגלל ששיניתי כל כך הרבה, היא לא יכולה להסיק מסקנות.
הלקחים הפעם היו:
לשנות כמה שפחות כדי שהיא תראה מה קורה ותוכל לעשות התאמות.
לשנות כמה שפחות כדי שהיא תראה מה קורה ותוכל לעשות התאמות.
שוב, זה לא היה שבוע מבוזבז. למדתי את הדרך הנכונה לתהליך:
בלי הרבה שינויים עד שמכיילים נכון את המשאבה.
תיקונים חוזרים מפריעים. אלא אם כן חייבים.
עכשיו אני יודעת מה לעשות לקראת פגישתי איתה בשבוע הבא.
חזרתי יותר מרוצה ממה שהיה שנסעתי אליה.
לכן חשוב לאכול דברים מדידים (כאלו שאפשר לחשב את כמות הפחמימות בהם).
כמובן, ככל האפשר.
אין זה משנה מה סוג הסוכרת, סוג הטיפול ואם משתמשים באינסולן.
ככה אפשר להבין איזו פחמימה יותר מתאימה וכמה טוב לאכול.
אחרת, אי אפשר להסיק מסקנות.
בחוברת המתכונים החינמית שלי
ישנם מתכונים עם חישוב של כמות הפחמימות במתכון ובמנה.
לכן הם מתאימים ועוזרים לאנשים עם בעיות סוכר.
אפילו לעוגות יש חישוב. אחרי הכל צריך לדעת כמה לאכול.
כמה יש במנה ומה גודל מנה.