סיפורה של עוגיה

אתמול סיפרתי לכם מה קרה כשהתחשק לי פתאום צ'יפס.

אתמול היתה לי שליטה וכוחות והצלחתי להכין ציפס בריא ומדוד.

הכל היה מוצלח וטוב.

אבל לפעמים אין לי כוחות (מודה גם לי).

אבל יש לי כל מיני כלים ושיטות להקטין את הנזק או להעלימו בכלל.

דוגמה כזו היתה היום.

מה היה?

לסופשבוע הכנתי עבור בני שחזר מהצבא עוגיות שנראו לי טעימות.

אחרי הכל, אם הן לא היו נראות לי מוצלחות, לא הייתי קונה אותן.

אם הן לא היו טבעוניות, זה לא היה מפתה ומגרה אותי.

אבל גם בני טבעוני ולכן לא יכולתי לקנות משהו שלא מתאים לו.

אז מה עשיתי?

- קראתי על הקופסא כמה גרם פחמימות יש ב-100 גרם
  (לא קונה דברים שלא ידוע הנתון הזה).

- שקלתי את העוגיה

- חישבתי כמה גרם פחמימות יש בעוגיה (30 גרם)

אני משתמשת במשקל המטבחי שלי בעיקר במקרים כאלו.

אני לא שוקלת לחם, לא תפוח, לא אורז.

רק כדי לחשב את כמות הפחמימות בדברים שהכמות בהם לא מוגדרת וידועה.
אני משתדלת לקנות דברים שכתוב על הקופסא את הכמויות ליחידה אחת.

יהיה מי שיגיד שזה לא חוכמה, שהרי אני משתמשת באינסולין ויכולה "לכפר" על העוגיה.

ואני אומרת, "נכון". 
הצדק עם מי שאומר את זה.

אבל גם מי שלא משתמש באינסולין או כדורים ממריצי לבלב, יכול "לחפר על העוגיה".

אפשר לצאת להליכה (גם אני עושה את זה לפעמים במקום אינסולין).

ולמה למי שלא נוטל אינסולין חשוב לשקול ולחשב את כמות הפחמימות בעוגיה?

כך הוא יכול לדעת כיצד לשלב את העוגיה בתפריט.
- האם ניתן להחליף את העוגיה בפרוסת לחם של ארוחת בוקר (15 גרם פחמימות) 
- בכוס אורז מבושל בארוחת צהריים (30 גרם פחמימות)

- אם זה יותר מהפריטים בתפריט או רוצים, ניתן לצאת להליכה.

עצה חשובה: אם רוצים לשקול עם כלי, יש להדליק את המשקל כשהכלי עליו. כך משקל הכלי לא ייחשב.

עוד עצות מעשיות לחיים עם בעיות סוכר

בתאבון איריס