אתמול זה קרה

מודה. זה לא קרה הרבה פעמים ב-40 שנה ויותר.

אני חושבת שאני יכולה לספור ביד אחר את מספר הפעמים שזה קרה ולא באופן מכוון.

נסעתי לבתי בתל-אביב ושכחתי את עט האינסולין המהיר שלי בבית.

לא יכולתי לחזור חזרה אבל התנזרתי מכל מיני דברים שאני אוהבת.

לא היה קל אבל לא היתה ברירה.

פעם כשלא טיפלתי טוב בעצמי ולא הקפדתי, אני בטוחה שזה קרה.

לא זוכרת אבל אולי אני מעדיפה לא לזכור.

אם דבר כזה היה קורה לפני 15 שנה, הייתי מתעלמת ועושה מה שמתחשק לי.

היום אני יודעת לא להתכחש ו"להסתכל למציאות בעיניים".

אני בטוחה שאם הייתי מאד רעבה הייתי אוכלת.

אבל רק ירקות פשוטים ולא מה שמתחשק לי.
דברים שלא היו מקפיצים לי את רמת הסוכר.
או אולי הייתי אוכלת משהו ויוצאת להליכה.
לא אוכלת וממשיכה הלאה כאילו כלום.

ככה זה. יש ימים פשוטים, יש ימים לא פשוטים אבל לומדים להסתדר.

רוצה עוד עצות שימושיות לחיים עם סוכרת.

עצות לאיכות חיים טובה למרות הסוכרת אבל גם 

להסתדר במצבים מיוחדים?

אם כן, הכנס "חיים טובים עם סוכרת" בדיוק בשבילך.

 איריס