כשהייתי בתיכון, שתי
חברות טובות שלי נסעו לטיול בדרום.
תארו לכם: שקט ויופי בדרום ...
אחד המקומות היה אי האלמוגים.
כשחזרו, הן סיפרו בגאווה, שלא היה שם מה לאכול.
הן מצאו קיוסק קטן שכל מה שמצאו בו היתה חבילת וופלים קטנה.
הן קנו אחת, בתקווה שימצאו משהו נוסף בהמשך הטיול.
לרוע מזלן, הן לא מצאו דבר וגם לא יכלו לחזור לקנות עוד.
מה קרה?
הן אכלו חבילה וופלים קטנה כל היום.
כששמעתי את הסיפור, חשבתי: "לי זה לא היה קורה".
זאת לא שחצנות, זה התארגנות נכונה.
הן אכלו חבילה וופלים קטנה כל היום.
כששמעתי את הסיפור, חשבתי: "לי זה לא היה קורה".
זאת לא שחצנות, זה התארגנות נכונה.
זה לא שלא הייתי אוכלת וופלים כי זה אסור.
לדעתי, זה בסדר לאכול וופלים במידה המותרת.
נכון שפעם לא היה כתוב על קופסא כמה יש בכל יחידה,
אבל היום על אריזות של החברות הגדולות זה כתוב.
לדעתי, זה בסדר לאכול וופלים במידה המותרת.
נכון שפעם לא היה כתוב על קופסא כמה יש בכל יחידה,
אבל היום על אריזות של החברות הגדולות זה כתוב.
אז, למה לי זה לא היה קורה?
למדתי להתארגן ולתכנן.
אפשר לעשות הכל עם סוכרת,
אבל עם תכנון והערכות.
למדתי להתארגן ולתכנן.
אפשר לעשות הכל עם סוכרת,
אבל עם תכנון והערכות.
עוד על צריכה נכונה של פחמימות ושילוב הטיפול בחיים
בכנס "חיים טובים עם סוכרת"
שיערך ב-18/3 שעות 18:00 - 21:00
בבית ציוני אמריקה בתל-אביב.
היכנסו והרשמו
להתראות בכנס הקרוב
בכנס "חיים טובים עם סוכרת"
שיערך ב-18/3 שעות 18:00 - 21:00
בבית ציוני אמריקה בתל-אביב.
היכנסו והרשמו
להתראות בכנס הקרוב