סימנים לסוכרת סוג 1 וסוכרת סוג 2

הסוכרת אובחנה אצלי בגיל 14. למרות שכבר הייתי מספיק בוגרת, אינני זוכרת את החיים ללא סוכרת אך אני זוכרת בבהירות את התקופה לפני שאובחנתי.
תמיד כשאני שומעת סיפורים של הורים לילדים החוששים שלילדם יש סוכרת (יתכן שלקרוב משפחה יש סוכרת סוג 1), אני מסבירה שאצל ילדים או בוגרים עם סוכרת 1 הסימנים ברורים. אצל מבוגדים עם סוכרת סוג 2, אפשר בהתחלה להתעלם מהסימנים.

אני זוכרת שכאשר בתי הגדולה היתה בת חמישה חודשים, היא ביקשה את תשומת ליבי גם בלילות:
במשך מספר לילות, היא התעוררה כל שעה ושתתה בקבוק מלא של מים. כמובן שאחרי שעה, כל המיטה היתה מוצפת ובגדיה רטובים. היה צורך להחליף מצעים ובגדים והיא שוב שתתה בקבוק מלא של מים וחוזר חלילה. כמובן שאחרי יומיים מאד ניבהלתי, שהרי לי יש סוכרת סוג 1 ואני מכירה את הסימנים. רופא הילדים הסתכל עליה ואמר, שהוא אפילו לא צריך לערוך לה בדיקות. כך לא נראת ילדה עם סוכרת שלא אובחנה: מלאה, עליזה וחייכנית. ילדים כאלו הם עייפים, רזים וכבויים. הוא הציע לתת לה בקבוק עם 30 גרם מים ולא בקבוק מלא. הוא טען שהיא בגיל שדורש תשומת לב מההורים. וכך היה: ברגע שהיא הרגישה שהבקבוק ריק, היא נרדמה. בהדרגה , היא חדלה להתעורר.

כמו שצינתי מקודם, הסימנים לסוכרת סוג 1 או סוג 2 הם ברורים. אצל מבוגרים מספיקה השתנה מרובה וצמא (אך לא רק סימן אחד):

אני עדין זוכרת את הצימאון הנוראי שכמובן לווה בהשתנה מרובה. כל 20 דקות לפחות הייתי חייבת ללכת לשרותים. לא אשכח את מסע הצופים שפחדתי לשתות מרוב שהייתי צריכה לשרותים. תמיד שאחת מחברותי הלכה לשרותים גם אני הצטרפתי. אני עדין זוכרת את המראה של אחד מידיד עומד ושותה מימיה שלמה של מים ואת הקינאה שאחזה בי "איך זה שהוא שותה כל-כך הרבה ואני כל הזמן הולכת לשרותים ואני משתדלת לא לשתות...."

היתרון היחידי שהיה לאותה התקופה הוא המשקל.תמיד היתי ילדה שמנמנה ועגלגלה, וגם היום אני נאבקת כדי לשמור על משקלי. יש רק תקופה אחת שהייתי בה רזה. התקופה לפני איבחון הסוכרת.
יום אחרי האיבחון וקבלת האינסולין, השמנתי חזרה למשקלי הרגיל שהרי אכלתי יותר מאשר להיות רזה.

באותה התקופה, הייתי חברה של המיטה. בכל יום הייתי חוזרת מבית הספר, אוכלת והולכת לישון כשעתיים שלש. מבלי זה, לא יכולתי להכין שיעורים או לצאת לפעילות אחרת. אני משוכנעת שהיו כאלו שחשבו שנעשתי עצלה.

איריס