לימוד נהיגה וסוכרת

לא מזמן קראתי ספר נחמד מאד "איש ושמו אובה" (מומלץ).

אחד הקטעים שאהבתי היה על לימוד נהיגה:
אובה מלמד את פרוואנה שכנתו לנהוג.

"לפרוואנה נדרשת רבע שעה כדי לצאת מהחניה ולהגיע אל הכביש המהיר.

היות שעדיין לא העבירה להילוך שני, המכונית רועדת כעל סף פיצוץ.

אובה מבקש ממנה להעביר הילוך והיא משיבה שאינה יודעת איך.

כאשר הם מגיעים לרמזור...

הרמזור מתחלף לירוק. פרוואנה משחררת את הקלאץ'.

הסאבב משתעלת ולוח המחוונים משחיר.

פרוואנה מסובבת את המפתח במתנע, מה שרק גורם למתנע להשמיע צליל קורע לב.

המנוע נוהם, משתנק ושוב נכבה...

"תלחצי על הקלאץ' ותלחצי יותר על הגז" אומר אובה.

"אבל זה בדיוק מה שאני עושה"

"לא, זה לא"

"זה כן!"...

הגיפ העירוני מצפצף.  

פרוואנה לוחצת על הקלאץ',

הסאבב מתגלגלת כמה מטרים לאחור ומתנגשת בפגוש של הגיפ העירוני...

פראוונה מסובבת את המפתחות ביאוש, אבל כמובן שהיא רק גורמת להשתנקויות נוספות.

לפתע היא מרפה מההגה וקוברת את פניה בידיה...

הצפצוף מחריש אוזנים של הגיפ העירוני מאחוריהם יוצר תחושה שהם על המעבורת לפינלנד..

"עכשיו תקשיבי לי טוב" אומר אובה בשלווה בעודו סוגר את הדלת.

"ילדת שתי ילדות ואת עומדת להוריד פה בקרוב את השלישי.

הגעת לכאן ממדינה זרה, וסביר להניח שנמלטת ממלחמות ורדיפות וזוועות אחרות.

למדת שפה חדש ורכשת השכלה ופרנסה ...

לא ביקשתי ממך להיות מנתחת מוח.

אני מבקש ממך לנהוג. מדובר בגז, בלם והילוך.

כמה מהטיפשים הגדולים ביותר בהיסטוריה הבינו איך הדבר הזה עובד.

וגם את תביני...."

 "

כמובן שמיד ראיתי את הדימיון להתנהלות עם סוכרת.

בהתחלה זה בדיוק כמו שפראוונה הרגישה בשיעור או כמו שאנחנו הרגשנו בשיעור נהיגה.

הכל חדש ולא מובן.

הרבה ייאוש וחוסר הבנה.

וכמו שאובה אמר:

"כמה מהטיפשים הגדולים ביותר בהיסטוריה הבינו איך הדבר הזה עובד.

וגם את תביני..."

וגם אני אומרת, כמה מהטיפשים הגדולים ביותר בהיסטוריה הסתדרו עם סוכרת. 

גם אתם יכולים.

זה לא שאני מחוננת או שנחנתי בעישורים מיוחדים.

בהתחלה גם אני עשיתי טעויות ולא הצלחתי.

השקעתי, תרגלתי ולאט לאט השתפרתי.

התמודדות עם סוכרת זאת לא מיומנות מולדת אלא

מיומנות נרכשת.

עוד עצות מעשיות לחיים עם בעיות סוכר

להתראות איריס