מחשבה יוצרת מציאות - לא רוצה להיות חולה

כשהייתי בת 14 אובחנה אצלי סוכרת נעורים ואושפזתי עם רמת סוכר של מעל 500.

אובחנתי כ"חולת סכרת" מאחר והמילה סוכרתית עדין לא היתה בשימוש ובוודאי שלא "נערה עם סכרת".

רק השימוש ב"חולת סכרת" .

זה היה מאד מדכא ומייאש.

שנים הסתרתי את עובדת היותי סוכרתית. 

עצם השימוש בתווית אמר: "אני מסכנה תרחמו עלי".
כמובן שזה היה מסוכן ולפעמים גם עמדתי בפני סכנת חיים.

בזמן אישפוזי, הגיעה לבקרני אחות בית הספר.

כדי לעודד אותי ואת אימי, סיפרה לנו סיפור על מישהי שהכירה.

היא ילדה תינוקת מאד שעירה - כמעט כמו קוף.

האם לא הפסיקה לבכות.

כדי לנסות לעודדה, הראתה לה את העיניים היפות של הילדה.

האם סירבה להתנחם ולא חדלה לבכות.

לאט לאט נשר השיער מגופה של התינוקות והתגלתה ילדם יפה ובעלת עיניים יפות.

הנמשל היה אמור להיות שלמרות שהסכרת נראה דבר איום עוד יתגלה משהו טוב מזה.

כמובן שבאותם ימים עצובים מבחינתי, הסיפור היה אכזרי וטיפשי, שהרי הובהר לי שהסוכרת לא עוברת כפי שהשיער נשר. 

אני קיבלתי מתנה מתוקה לכל החיים.

היום אני מבינה את זה אחרת:

הסוכרת אומנם לא עברה אך מתחתיה התגלתה מומחיות מקצועית, הבנה ואמפטיה והרבה רצון לעזור וללמד אחרים כדי שגם להם יהיה עתיד טוב.

ולמה זאת מחשבה מיצרת מציאות?

החלטתי לא לשקוע ולהתיאש מהסכרת אלא למנף אותה.

לנצל את הכוחות והידע שיש לי ולעזור לאחרים.

הדבר נותן לי הרגשה טובה שמצאתי את ייעודי.

כמה אנשים אתם מכירים שאומרים בביטחון גמור שהם מצאו את ייעודם.

המשובים שאני מקבלת על פעולותיי מחממים את הלב ונותנים כוחות.

איזה כייף לקרוא משוב כזה:

איריס המיוחדת
תודה רבה על מי שאת ועל כל ההשקעה, על כך שאת משתפת ועוזרת לכולם.

תודה על החסד שאת עושה עימנו הסוכרתיים....

גם במתכונים החינמיים שכתבתי אני משתדלת להמחיש שהחיים ממשיכים.

אפשר אפילו חיים טובים.

בעוגות יש סוכר אבל אני מפחיתה את כמות הפחמימות ומשפרת את איכות הפחמימה.

אני יכולה לאכול עוגה רגילה עם כולם. בלי תוויות נוראיות כמו "ללא סוכר" או דיאט.

אני פשוט דואגת לבריאות שלי ושל כל המשפחה.

רוצה גם את מבחר המתכונים החינמיים?

להורדת המתכונים החינמיים יש ללחוץ כאן.

להתראות

איריס