חג האילנות שהפך לחג של פירות מיובשים

כשהייתי בגן חגנו את חג ה"טו-בשבט" בשתילות ונטיעות.

כל אחד קיבל שתיל קטן ויצא לשדה או לגינה לשתול אותו.

לפעמים הדבר לווה בשקית קטנה של צימוקים, תמר תאנה ובגיל מסויים גם אגוזים.

חג האילנות היה כזה שיוצאים לטבע ונהנים ממנו.

כמו בשיר העממי:
כך הולכים השותלים 
רון בלב ואת ביד 
מן העיר ומן הכפר 
מן העמק, מן ההר 
בט"ו בשבט 
בט"ו בשבט 

היום החג הפך לחגיגה של פירות מיובשים עם הרבה פחמימות וסוכרים.

לאנשים עם סוכרת הדבר קשה במיוחד.

למה?

1. הרבה פיתויים (קערות של פירות צבעוניים ומגרים)

2. פרי מיובש - קטן אבל ממזר. עדיף טריים

3. פירות רבים יובשו עם מי סוכר (אני אישית פיזרתי מיי סוכר על שיזופים שנפרשו ליבוש)

ממליצה לחזור למקורות:

"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" (ויקרא י"ט)

כמו שלמדנו ט"ו בשבט מסמל את ראשית האביב ופריחת הצומחץ לא לחינם זה התאריך שנבחר.

כמובן, אפשר גם ליהנות מהארץ היפה והפורחת.

השנה מוצלחת במיוחד.

היו הרבה גשמים וכרגיל הרבה שמש ויש תוצאות.

כמו שכתבה נעמי שמר:
"לטיול יצאנו

כלנית מצאנו.
על גבעת הדשא במערב,
אל ההר עלינו
ומשם ראינו,

ומשם ירדנו בדהרה."

לא סתם תאריך זה נבחג לחג.

חודש שבט לאחר גשמי החורף האילנות מתחילים לפרוח וללבלב.

בשבוע שעבר נסעתי בהרי ירושלים.

הרבה עצים מלבלבים ואפילו פרחי הבר שהתחילו לפרוח.

מחר, לקראת החג אני נוסעת מחר ליהנות מדרום אדום- פריחת הכלניות בדרום.

 דברים שחשוב לדעת לקראת החג.

דברים שחשוב לכולם לדעת.

חשוב ללחוץ כאן.

להתראות

איריס