בילדותי וגם בבגרותי לא חשפתי את היותי סוכרתית. זה לא שהתביישתי אבל לא הייתי מוכנה שירחמו עלי.
לפני 36 שנה וגם הרבה שנים לאחר מכן אנשים עם סוכרת כונו בשם חולי סוכרת או במקרה הטוב ציינו כי אני סובלת ממחלה: מחלת הסכרת. עולם אכזר.
בעשר השנים האחרונות לא הסתרתי יותר את העובדה שיש לי סוכרת. לאחר שהחלפתי קריירה והפכתי למלווה לחיים עם סוכרת "יצאתי מהארון". אולי זה לא מסובך כמו במקרה של הומואים אך זה לא פשוט בכלל.
הבעיה הגדולה הייתה לראות את הפרצופים הנדהמים או אפילו הנעלבים של החברים הקרובים:
"איך הסתרת ממני כזה דבר! למה לא שתפת אותי! שיקרת לי!" - ועוד ועוד.
רבים לא ידעו מהי סוכרת והעובדה כי התחלתי לדבר על זה מעל גיל 40 , קבעה נחרצות כי מדובר בהתנהגות שלי ובאורח החיים שלי. זה אני אשמה.
כעת הייתי צריכה לעסוק בחינוך ולהסביר מהי סוכרת. כמובן שההסבר כלל גם הסברים על כל הסוגים של הסוכרת וההבדלים בניהם.
בשנים הראשונות הייתי לוחמנית מאד: לא הסכמתי שיתיחסו אלי כאילו יש לי מחלה.
מחלת סוכרת יש לרופאים אני בריאה. הסוכרת הינה אורח חיים ויש להתמודד עימו.
עם השנים הבשלתי והיום אין לי בעיה כי יגידו שיש לי מחלת סכרת אך אני מסרבת בכל תוקף כי יגידו שאני חולת סוכרת.
מי שיש לו סוכרת אינו חולה סוכרת מאחר והוא אינו חולה. ללא ספק סוכרת הינה מצב מיוחד וצריך ללמוד לחיות עימה. זה אפשרי.
במסגרת עיסוקי החדש, רבים מתקשרים אלי כדי לברר פרטים לגבי תרופות לסוכרת.
במקרה הטוב והרצוי, הם רוצים להבין את הטיפול הניתן להם או את השינוי בטיפול המיתן להם.
במקרה הרע הם מחפשים משקה או אבקת קסמים כדי שיעבירו להם את הסוכרת והם יוכלו להמשיך כרגיל.
בד"כ הם גם לא רוצים להקשיב לעובדה כי אין כזה. אולי מיני תוספים כגון חילבה, קינמון ועוד יכולים שפר את האיזון אך זה בהשלמה בלבד עם שינוי הרגלים ואורח חיים בריא.
סוכרת סוג 2 הינה תוצאה של תורשה ואורח חיים לא טוב. הגוף זועק ומבקש התייחסות. השקעת כסף אינה ההתיחסות הנכונה.
מעבר לאורח חיים בריא הינו התיחסות נכונה.
בהצלחה
איריס
לפני 36 שנה וגם הרבה שנים לאחר מכן אנשים עם סוכרת כונו בשם חולי סוכרת או במקרה הטוב ציינו כי אני סובלת ממחלה: מחלת הסכרת. עולם אכזר.
בעשר השנים האחרונות לא הסתרתי יותר את העובדה שיש לי סוכרת. לאחר שהחלפתי קריירה והפכתי למלווה לחיים עם סוכרת "יצאתי מהארון". אולי זה לא מסובך כמו במקרה של הומואים אך זה לא פשוט בכלל.
הבעיה הגדולה הייתה לראות את הפרצופים הנדהמים או אפילו הנעלבים של החברים הקרובים:
"איך הסתרת ממני כזה דבר! למה לא שתפת אותי! שיקרת לי!" - ועוד ועוד.
רבים לא ידעו מהי סוכרת והעובדה כי התחלתי לדבר על זה מעל גיל 40 , קבעה נחרצות כי מדובר בהתנהגות שלי ובאורח החיים שלי. זה אני אשמה.
כעת הייתי צריכה לעסוק בחינוך ולהסביר מהי סוכרת. כמובן שההסבר כלל גם הסברים על כל הסוגים של הסוכרת וההבדלים בניהם.
בשנים הראשונות הייתי לוחמנית מאד: לא הסכמתי שיתיחסו אלי כאילו יש לי מחלה.
מחלת סוכרת יש לרופאים אני בריאה. הסוכרת הינה אורח חיים ויש להתמודד עימו.
עם השנים הבשלתי והיום אין לי בעיה כי יגידו שיש לי מחלת סכרת אך אני מסרבת בכל תוקף כי יגידו שאני חולת סוכרת.
מי שיש לו סוכרת אינו חולה סוכרת מאחר והוא אינו חולה. ללא ספק סוכרת הינה מצב מיוחד וצריך ללמוד לחיות עימה. זה אפשרי.
במסגרת עיסוקי החדש, רבים מתקשרים אלי כדי לברר פרטים לגבי תרופות לסוכרת.
במקרה הטוב והרצוי, הם רוצים להבין את הטיפול הניתן להם או את השינוי בטיפול המיתן להם.
במקרה הרע הם מחפשים משקה או אבקת קסמים כדי שיעבירו להם את הסוכרת והם יוכלו להמשיך כרגיל.
בד"כ הם גם לא רוצים להקשיב לעובדה כי אין כזה. אולי מיני תוספים כגון חילבה, קינמון ועוד יכולים שפר את האיזון אך זה בהשלמה בלבד עם שינוי הרגלים ואורח חיים בריא.
סוכרת סוג 2 הינה תוצאה של תורשה ואורח חיים לא טוב. הגוף זועק ומבקש התייחסות. השקעת כסף אינה ההתיחסות הנכונה.
מעבר לאורח חיים בריא הינו התיחסות נכונה.
בהצלחה
איריס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה