אל תקראו לי חולת סוכרת

בירחון מנטה של חודש של חודש נובמבר התפרסמה כתבה עלי. הכתבה ניכתבה ע"י יפה שיר-רז וכותרתה היא "לא חולי סוכרת, סוכרתיים". הכתבה מחולקת לשניים:
1. סיפורו של טומה גראב, שאובחן כסוכרתי סוג 2 והצליח להתגבר על תנגודת האינסולין שהיא הסיבה לרוב מיקרי סוכרת סוג 2 בעזרת שיטות שלמד מהספר "דיאטת העמידות לאינסולין". בעקבות הצלחתו, הוציא תוכנה שסייעה לו ליישם את התכנית אותה למד מהספר. במקביל הוא כתב ספר הדרכה שנקרא "הדיאטה הסוכרתית של טומה" שאותו הוא מפרסם בחינם במלואו באתר האינטרנט.
2. סיפורה של איריס פלג (כמובן אני), שבגיל 14 אובחנה כסוכרתית סוג 1. סוכרת סוג 1 בניגוד לסוכרת סוג 2 היא מצב בו מערכת החיסון משמידה את תאי הבטא של הלבלב ולא ניתן להתגבר על מצב זה. הכתבה הביאה את דרכי ההתמודדות שלי עם המצב החדש מתוך אופטי יות ותקוה להשגת מטרות שהצבתי לי (ללמוד, להתחתן, ללדתץ לפתח קרירה וכדומה). כלומר, טיפלתי בסוכרת כי רציתי להשיג את כל אותם דברים ולא כי הייתי חייבת כי פחדתי מסיבוכי הסוכרת. בקריירה השניה שלי, למדתי אימון אישי ושם הבנתי כי ההתמודדות שלי עם סוכרת זהה בדיוק לשיטה של אימון אישי והלטתי שאת התורה הזאת שהיתה כה נכונה עבורי, אני רוצה להעניק לאחרים. ואמנם זה מה שאני עושה בימים אלו באופן פרטני, סדנאות והרצאות.

הכתבה גם מספרת על התנגדותי לכינויים של האנשים עם הסוכרת כחולי סוכרת ועל ריבוי ההפחדות של אנשי הצוות הרפואי ואנשי התקשורת. אין לי התנגדות שיבהירו להם את הסיבוכים הצפוים להם במידה ולא יאוזנו אך יש לסיים בתקוה שישנם מיקרים רבים שחיים חיים מלאים ומאוזנים למרות הסוכרת.
השבוע סיפרה לי מישהי מהצוות הרפואי כי יש כאלו שגורסים כי יש לכנות את הסוכרתיים חולי סוכרת כדי שיבינו שעליהם לטפל בעצמם. חשוב לציין כי רק בעיברית משתמשים במושג "חולה סוכרת". באנגלית ובכל שפה אחרת אומרים I am diabetic. ברצוני להבין האם אחוזי ההצלחה של הבאת אנשים לאיזון הסוכרת גבוהים יותר בארץ מאשר בחו"ל תודות לכינוי זה?

איריס