ישנה לאחרונה תופעה מעצבנת במספר פורומים בהם מנסים לקדם את לנטוס (אינסולין ארוך טווח). הדבר מאד מרגיז ומעורר תרעומת ובצדק בקרב המשתתפים. מאד מעניין שכל מי שמנסה להרגיע מהזרקות ופוביות מהזרקות (ביטוי חדש בו הם משתמשים), מספר שהלנטוס חוסך לו הזרקות. זה לא נכון ומטעה. זה מאד שקוף, שמדובר באותו משתתף המשנה שם כל הזמן. הלנטוס לא חוסך הזרקות מאחר והוא מלווה עם אינסולין קצרצר מועד שאותו יש להזריק לפחות 3 פעמים ביום. הדבר המרגיז ביותר הוא, שמנסים לספר שרופאים התחילו להעביר אנשים ממשאבות לאינסולין ארוך טווח. מאחר ואני עובדת הרבה הן עם האגודה הישראלית לסוכרת והן עם האגודה לסוכרת נעורים, אני באה במגע עם הרבה מטופלים ועדין לא פגשתי אחד כזה. אה כן, היה אחד בפורום "שסיפר" שהרופא המליץ לו לעזוב את המשאבה ולעבור לאינסולין ארוך טווח, בתשובתי טענתי כי רופאים אינם ממליצים לעבור ממשאבה להזרקות אלא אנשים עוברים ממשאבה להזרקות מאחר ויש להם בעיות אישיות עם המשאבה. שאלתי אותו מה היו הבעיות שלו, והוא נעלם!!! (לאחר מספר חילופי הודעות בנינו).
הדבר כל-כל מרגיז ושקוף שהחלטתי, כמו גם בפורום, לנצל את הפוסט היום כדי להרחיב על אינסולין ארוך טווח, שימושיו, יתרונותיו וחסרונותיו.
ראשית, קיימים שני סוגים של אינסולין ארוך טווח: לבמיר ולנטוס.
בגדול, שניהם זהים ויש להם את אותם היתרונות ואותן הבעיות.
הן הלבמיר והן הלנטוס הם אינסולינים אנאלוגים אשר פותחו בהנדסה גנטית ועוזרים לשפר את אורח החיים וכן להאריך את חיי הלבלב אצל סוכרתיים מסוג 2 שהלבלב שלהם עדין מתפקד. יש לציין כי היתרון השני הוא השערה בלבד אך עדין לא הוכח. ההשערה לא הוכחה מאחר והן הלנטוס והן הלבמיר בשימוש שנים מעטות ולכן הם אסורים על נשים בהריון וילדים קטנים (עדין לא הוכח כבטוח עבור עוברים וילדים קטנים).
במקרים רבים, הן של סוכרת סוג 1 והן של סוכרת סוג 2, שימוש של אינסולין ארוך טווח מלווה בשימוש באינסולין קצרצר טווח בזמן אכילת פחמימות. לכן, אין הדבר חוסך הזרקות אך הוא משפר את איכות החיים של אלו שהזריקו אינסולין אחר מאחר ולא חייבים להתאים את האוכל לאינסולין אלא את האינסולין לאוכל. הרחבתי בעבר בנושא בפוסט על תולדות הינסולין.
שימוש באינסולין ארוך טווח בלבד, אפשרי הן אצל ילדים בתקופת ירח דבש והן אצל סוכרתיים סוג 2 שהלבלב עדין פעיל בצורה מספקת. בתקופת ירח דבש, הלבלב עדין מתפקד ומגבה את ההזרקה בזמן אכילת פחמימות.
- אצל כ-20% מהמשתמשים הן בלנטוס והן בלבמיר, יש צורך בשתי זריקות ביום.
- לאינסולין ארוך טווח יש זמן פעילות שיא לאחר כשש שעות מזמן ההזרקה. הרופא המטפל מתכנן את זמן ההזרק בהתאם לערכים גבוהים במיוחד או נמוכים במיוחד במשך היממה.
- החיסרון הגדול של אינסולין ארוך טווח שהוא שאותה הכמות צריכה להספיק למשך היממה. בדרך כלל, גופינו צורך כמויות שונות של אינסולין במשך היממה. לכן, הדבר מחייב אכילת יתר בשעות מסויימות או הזרקה נוספת של אינסולין קצרצר טווח בשעות מסויימות.
הערה חשובה נוספת נוספת:
שימוש במשאבה עדיף על שימוש בהזרקות של אינסולין ארוך טווח.
חלק מהסיבות :
1. חוסך הזרקות מאחר ואת הפרפרית המחברת את המשאבה לגוף משנים פעם בשלושה ימים
2. ניתן להפסיק את פעילות המשאבה במשך היום אך לא ניתן להפסיק פילות של אינסולין ארוך טווח שהוזרק. מתי יש צורך: פעילות גופנית, הקאות וכדומה
3. ניתן לשנות את מינון האינסולין בשעות שונות של היום
4. גמישות טובה יותר של אכילת פחמימות
5. עם טסים לחול אין בעיה במעבר לחוג זמן אחר ושעון וחישוב מועדי ההזרקה והכמויות . פשוט משנים את השעון של המשאבה.
6. אין בעיה של הזרקה בשעה קבועה (לפני השינה או בבוקר)
7. האיזון הטוב ביותר. מוכח!!!!!!!!!!!!!!!!!
הדבר כל-כל מרגיז ושקוף שהחלטתי, כמו גם בפורום, לנצל את הפוסט היום כדי להרחיב על אינסולין ארוך טווח, שימושיו, יתרונותיו וחסרונותיו.
ראשית, קיימים שני סוגים של אינסולין ארוך טווח: לבמיר ולנטוס.
בגדול, שניהם זהים ויש להם את אותם היתרונות ואותן הבעיות.
הן הלבמיר והן הלנטוס הם אינסולינים אנאלוגים אשר פותחו בהנדסה גנטית ועוזרים לשפר את אורח החיים וכן להאריך את חיי הלבלב אצל סוכרתיים מסוג 2 שהלבלב שלהם עדין מתפקד. יש לציין כי היתרון השני הוא השערה בלבד אך עדין לא הוכח. ההשערה לא הוכחה מאחר והן הלנטוס והן הלבמיר בשימוש שנים מעטות ולכן הם אסורים על נשים בהריון וילדים קטנים (עדין לא הוכח כבטוח עבור עוברים וילדים קטנים).
במקרים רבים, הן של סוכרת סוג 1 והן של סוכרת סוג 2, שימוש של אינסולין ארוך טווח מלווה בשימוש באינסולין קצרצר טווח בזמן אכילת פחמימות. לכן, אין הדבר חוסך הזרקות אך הוא משפר את איכות החיים של אלו שהזריקו אינסולין אחר מאחר ולא חייבים להתאים את האוכל לאינסולין אלא את האינסולין לאוכל. הרחבתי בעבר בנושא בפוסט על תולדות הינסולין.
שימוש באינסולין ארוך טווח בלבד, אפשרי הן אצל ילדים בתקופת ירח דבש והן אצל סוכרתיים סוג 2 שהלבלב עדין פעיל בצורה מספקת. בתקופת ירח דבש, הלבלב עדין מתפקד ומגבה את ההזרקה בזמן אכילת פחמימות.
- אצל כ-20% מהמשתמשים הן בלנטוס והן בלבמיר, יש צורך בשתי זריקות ביום.
- לאינסולין ארוך טווח יש זמן פעילות שיא לאחר כשש שעות מזמן ההזרקה. הרופא המטפל מתכנן את זמן ההזרק בהתאם לערכים גבוהים במיוחד או נמוכים במיוחד במשך היממה.
- החיסרון הגדול של אינסולין ארוך טווח שהוא שאותה הכמות צריכה להספיק למשך היממה. בדרך כלל, גופינו צורך כמויות שונות של אינסולין במשך היממה. לכן, הדבר מחייב אכילת יתר בשעות מסויימות או הזרקה נוספת של אינסולין קצרצר טווח בשעות מסויימות.
הערה חשובה נוספת נוספת:
שימוש במשאבה עדיף על שימוש בהזרקות של אינסולין ארוך טווח.
חלק מהסיבות :
1. חוסך הזרקות מאחר ואת הפרפרית המחברת את המשאבה לגוף משנים פעם בשלושה ימים
2. ניתן להפסיק את פעילות המשאבה במשך היום אך לא ניתן להפסיק פילות של אינסולין ארוך טווח שהוזרק. מתי יש צורך: פעילות גופנית, הקאות וכדומה
3. ניתן לשנות את מינון האינסולין בשעות שונות של היום
4. גמישות טובה יותר של אכילת פחמימות
5. עם טסים לחול אין בעיה במעבר לחוג זמן אחר ושעון וחישוב מועדי ההזרקה והכמויות . פשוט משנים את השעון של המשאבה.
6. אין בעיה של הזרקה בשעה קבועה (לפני השינה או בבוקר)
7. האיזון הטוב ביותר. מוכח!!!!!!!!!!!!!!!!!
מנוי RSS לבלוג מתוק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה