מצות

עפ"י ויקיפדיה, מצה היא לחם עוני.

לשימחתינו, יש היום מספר אפשרויות למצות שמקלות על חיי המתוקים בהרבה אך דוקא המצות המיוחדות אינן לעניים אלא לאנשים אמידים קצת יותר.

אפשר לקנות מצה רגילה, מצה לייט, מצה מסובין, מצה מחיטה מלאה, מצה מיני ועוד סוגים שלא כדאי להזכיר.

מצה אחת רגילה שווה לשתי פרוסות לחם.

מצה לייט, מצה מסובין ומצה מחיטה מלאה שוות לשתי פרוסות לחם. ולכן, יש יותר כמות לאכול וכן יותר נוח לשבור מצה לשניים.

היתרון של מצה מיני, שלוקחים יחידה שלמה ואוכלים אות כולה. זה בעיקר מתאים לאלו שאוהבים את הטעם של המצה הרגילה.

לא תמיד ניתן למצוא.

זיכרו שהמצות המיוחדות נגמרות יותר מהר למרות שהשנה בגלל המצב הכלכלי יתכן שזה ישתנה.

עירכו את קניותיכם בחוכמה לקראת פסח וחישבו על יסורי המצפון שיהיו לאחר פסח.

רוצה מתכונים בחינם לאנשים עם בעיות סוכר?

מה מיוחד בנתכונים:
- מתכונים עממיים אהובים

- מופחתים בכמות הפחמימות

-שיפרתי את איכות הפחמימה

- חישבתי כמות פחמימות במתכון ובמנה

-אם אפשר הוספתי מתכון מקביל ללא גלוטן או טבעוני.

לגישה למתכונים בחינם יש ללחוץ כאן.

אסרטיביות

כלל ראשון שאנחנו צריכים לקיים כדי לשמור על בריאותינו הוא להיות אסרטיביים. ולמה הדבר חשוב ביותר? כי כולנו יהודים, כולנו נודניקים וכל המארחות פולניות ממוצאים שונים (עירקיות, מרוקאיות, הונגריות, פולניות וכדומה).
המארחת חונכה כי עליה להציע את הכיבוד שוב ושוב עד שהאורח יתרצה, בעוד שהאורח חונך כי עליו לסרב בפעמים הראשונות כדי לשמור על הנימוס.
אני חושבת שסיפרתי כבר את הסיפור אך אספר אותו שוב: פעם התארחתי בארצות הברית אצל משפחה אמריקאית. המארחת הציעה לי עוגה ואני עפ"י כללי הנימוס הפולניים סרבתי לעוגה. להפתעתי, המארחת עברה לאורח הבא ואני הפסידתי את הקינוח שבו מאד חשקתי.
לפני שנלמד את כולן להיות מארחות שמכבדות את האורחים ורצונותיהם, עלינו ללמוד לענות "לא" תקיף מספיק כאשר שואלים אותנו אם ברצונינו בקינוח או מנה אחרת שלא מתאימה לנו. אין צורך לפרט אם לא רוצים, מה גם שתמיד תהיה מישהי שתגיד: "רק תטעם" או "חתיכה אחת, לא נורא". עלינו להבהיר שאיננו רוצים וזה לא מתאים לנו כדי להבהיר שאיננו מצפים להצעה נוספת בכדי שלא נתפתה לקחת או כדי שלא נרגיש לא נעים וניקח.
זיכרו: הבריאות מעל להכל ובעיקר. היא יותר חשובה מכללי הנימוס.

איריס

כמה אפשר לאכול - מה עושים

כאשר עומדים מול מדף המכי מספר אריזור של עוגיות בארצות הברית החיים קלים יותר מאשר בארץ. למה? אחד הדברים החשובים שחברות, המוכרות מוצרי מזון באריזה, בארצות הברית מחויבות הוא לפרט את הנתונים לכל מנת הגשה או מנת אכילה. כלומר, כמה גרם פחמימות, קלוריות וכדומה יש במנת אכילה המכילה 3 עוגיות. במקרה כזה, אם מנת האכילה מכילה כ-15 גרם פחמימות, יודעים שאפשר להחשיב את מנת האכילה כתחליף לפחמימה. אם מנת האכילה מכילה 32 גרם פחמימות, יודעים שאפשר להחשיב את חצי מנת האכילה כתחליף לפחמימה. כמובן, שיש לקוות שלא מדובר בעוגיה ושלושת רבעי העוגיה.

ומה עושים בארץ אם קונים חבילה של עוגיות המכילה את הכמות הפחותה של פחמימות ב-100 גרם? איך יודעים כמה אפשר לאכול? איך יודעים איזו חבילה כדאי לקנות? איך יודעים במה גרם פחמימות יש בפרוסה עוגה?
אתחיל בשאלה השלישית: החבילה הכדאית ביותר לקניה, מכילה כמות גדולה של עוגיות יחסית למשקלה. לדוגמא: בחבילה יש 10 עוגיות, השוקלת 400 גרם ובכל 100 גרם 60 פחמימות, פחות טובה מחבילה שיש בה 20 עוגיות, השוקלת 200 גרם ובכל 100 גרם יש 80 גרם פחמימות. הסיבה לכך, היא שכל עוגיה בחבילה הראשונה מכילה 24 גרם פחמימות בעוד שכל עוגיה בחבילה השניה מכילה 8 גרם פחמימות.

ואיך מחשבים זאת? שהרי טבלת התכולה היא ל-100 גרם ולא ליחידה? איך יודעים כמה יחידות אפשר לאכול? כמה גרם פחמימות יש ביחידה - Y

במקרה כזה, אין ברירה אלא לפתוח את האריזה ולספור כמה יחידות יש בה - A

חשוב לזכור שבפחמימה יש 15 גרם פחמימות

נתונים נוספים הדרושים:
כמה גרם יש בחבילה - B
כמה גרם פחמימות יש ב-100 גרם - C

חישוב:
D = B/100 X C = כמה גרם פחמימות יש בכל החבילה
D לחלק למספר היחידות בחבילה = כמות הפחמימות בכל יחידה = Y
15 לחלק לכמות הפחמימות ביחידה אחת (Y) = מספר היחידות שיש בפחמימה אחת = X

כדי לפשט את התרגיל המסובך, אתן דוגמה מספרית:
חבילה עוגיות שוקלת 300 גרם (B)
עפ"י הטבלה המצורפת, בכל 100 גרם יש 80 גרם פחמימות (C)
בכל החבילה 30 עוגיות (A)
בכל החבילה יש 3*80 גרם פחמימות = 240 (D)
בכל עוגיה יש 240 לחלק ל-30 = 8 גרם פחמימות (Y)
לכן ב-15 גרם פחמימות יש כ-2 עוגיות (X)

כלומר, אפשר לאכול שתי עוגיות במקום פרוסה לחם

ואיך מחשבים כמה גרם פחמימות יש בפרוסה עוגה:
1. שוקלים את הפרוסה - A
בודקים כמה גרם פחמימות יש ב-100 גרם - B
גרם פחמימות בכל הפרוסה : B לחלק ל-100 * A

2. מחלקים את העוגה לפרוסות שוות . מספר הפרוסות הוא C
בודקים כמה גרם פחמימות יש ב-100 גרם - B
משקל כל החבילה - D
גרם פחמימות בכל פרוסת עוגה : D לחלק ל-100 * B לחלק ל-C

שוב אחשב זאת בעזרת דוגמה מספרית:
עוגה שוקלת 200 גרם ובכל 100 גרם 60 גרם פחמימות והיא נפרסה ל-10 פרוסות וכל פרוסה שוקלת 20 גרם
לפי שיטה 1:
20 לחלק ל-100 * 60 = 12 גרם פחמימות
לפי שיטה 2:
200 לחלק ל-100 * 60 לחלק ל-10 = 12 גרם פחמימות

עמכם הסליחה על הפוסט המתמטי הנראה מסובך, אך זו השיטה היחידה לדעת כמה יחידות מותר לאכול אם לא רוצים לשקול כל יחידה.

איריס

שתיה חמה על בסיס חלב

אין כמו לשבת בבית קפה ולהתפנק על כוס קפה הפוך חם וטעים. אני לפחות מכורה על זה וכמובן שיש לי צורך בזה גם כשאני בדרכי לפגישה. אני מכירה גם כאלו שאוהבים משקאות חמים אחרים המבוססים על חלב.

ולמה אני כותבת על זה היום? חשוב לדעת שבכוס חלב יש הרבה פחמימות בעלות אינדקס גליקמי גבוה. רק היום סיפרה לי מישהי, שבד"כ שותה כוב קטנה של קפה הפוך, על שינויי הסוכר שהיו לה היום. התחלנו לנתח מה היא אכלה ושתתה ומהר מאד הגענו לקפה הפוך. "אבל תמיד אני שותה קפה הפוך" היא אמרה, אך התברר שתמיד היא שותה כוס קטנה והפעם היא שתתה כוס גדולה. להערכתי, כוס גדולה מכילה לפחות שתי כוסות חלב.

ובכן, עצתי להתמודדות עם משקאות המבוססים על חלב הוא להזמין את המשקה חצי מים או חצי חלב או לא לשתות יותר מכוס קטנה. פעם חשבתי שרק לי יש דרישות של "לא למלא את כל הכוס בחלב" ובבתי הקפה השונים דוגמת ארומה וארקפה הודיעו לי שיש כפתור מיוחד בשביל זה "על בסיס מים". נסו ותוכחו בעצמכם: גם זה טעים וגם ככה אפשר להנות מכום קפה הפוך או כוס צ'אי.

איריס

לחם קל

לחם קל הוא סוגיה בעיתית לכל אלו שפרוסה לחם אחת בארוחה אינה מספיקה להם וכריך בגודל חצי פרוסת לחם מעליב אותם (ובצדק).
לכל לחם קל בעיות משלו: אורירי, טעם של ספוג, אלו המוצהרים כלחם קל אך בפרוסה יש יותר קלוריות ויותר פחמימות מאשר בלחם רגיל, יקרים יותר מלחם רגיל מאותו סוג, משביעים הרבה פחות, אי אפשר לעשות איתו את כל סוגי הכריכים, מכיל ממתיקים מלאכותיים, עמיד פחות ויש לשמרו בקרור אם משתמשים בו מספר ימים.
גם לבחור את סוג הלחם הקל לא קל, אך זה בדיוק כמו לבחור לחם רגיל: חלה , לחם אחיד , לחם משיפון, לחם מחיטה נבוטה ועוד הרבה סוגים אחרים.

אני ממליצה לנקוט בשיטת ניסוי וטעיה. חשוב להשתמש בלחמים שיודעים בדיוק מה הם מכילים וכמה קלוריות ופחמימות יש בפרוסה. מאד קל להבטיח שזה לחם קל מאחר ושוק הלחמים הקלים גדול אך לנו המתוקים חשוב לדעת שהם עומדים בקריטריון של לא יותר מ-45 קלוריות בפרוסה. אל תיסתפקו בהבטחה, בידקו את רמת הסוכר שעתיים לאחר אכילת שתי פרוסות וראו שזה מתאים לאכילת חצי כוס אורז.
אני אישית מעדיפה את לחם שיפון קל של רשת חנויות תושיה או לחם באלאנס של אנג'ל. שניהם טובים ומשביעים ועומדים בדרישה שבשתי פרוסות כ-15 גרם פחמימות. לחם שיפון קל מתאים במיוחד לכל סוגי הכריכים כולל גבינה לבנה. לעומתו ללחם באלאנס פרוסות יותר גדולות והוא פחות דחוס אך לא אורירי מידי. הוא מטעים במיוחד להבנת כריכים עם פסטרמה, גבינה צהובה וכדומה.

כמובן שאם לא מצאתם את הלחם המתאים גם פרוסה אחת טעימה ואולי אף עדיפה. העיקר שיש פיתרון

איריס

עבודה ולימודים

במקומות עבודה או בטיפסי לימודים ניתן לימצוא שתי שאלות כגון:
האם יש לך בעיה רפואית? האם יש לך מגבלה רפואית המפריעה לך לעשות את העבודה?

אני מוצאת הבדל ניכר בין שתי השאלות מבחינת הסוכרת ומבחינתינו אנשים עם סוכרת. השאלה הראשונה היא "האם יש לך סוכרת" והתשובה עליה היא "כן". אסור להסתיר ולהיסתבך אח"כ בתביעות או פיטורים עקב הסתרה. השאלה השניה עוסקת במגבלה לביצוע המשרה המוצעת. אינני מכירה הרבה עבודות, מלבד עבודות פיזיות קשות, המוגבלות עבור אנשים עם סוכרת. בודאי לא עבודה כגון מזכירה, טלרית בבנק, שרות לקוחות, מהנדס, מפעיל מנוף וכדומה.
אני עבדתי אצל מספר מעסיקים,שידעו על הסוכרת (בעיקר בגלל מילוי טיפסי הבריאות וביטוחים אחרים. לאף אחר מהם לא עניתי בחיוב על השאלה השניה בנושא מגבלה רפואית לביצוע המשרה. יתרה מזו, חלקם אף דאגו לי לתנאים מיוחדים כגון "אובדן כושר עבודה" למרות שחברות הביטוח ניסו להתחמק מזה.
מסכימה, בלימודים המצב שונה. סוכרתי הלומד מבקש זמן הארכה בבחינות ועוד הקלות אחרות שמגיעות לו בגלל הסוכרת. בחיים האמיתיים המצב שונה. אנחנו צריכים לדעת להסתדר ולהיות כמו כולם ככל הניתן. לכן, הסוכרת אינה מהווה מגבלה.
האם איש עם אסטמה יענה בחיוב על השאלה של מגבלה רפואית – התשובה צריכה להיות חיובית אם מדובר במשרות כגון: מפעיל במפעל לשמיכות פוך, ניכוש עשבים ביער או מפעיל טרקטורים בדרכי עפר. במצבים רגילים התשובה היא שלילית. יש לו משאף והוא משתמש בו בעת הצורך.
האם איש עם משקפיים עונה על השאלה השניה בחיוב מאחר ויתכן שמשקפיו ישברו והוא לא יוכל להמשיך לעבוד עד שיתקן אותם? אין ספק שההתאוששות מהיפוגליקמיה (נפילת סוכר) הרבה יותר קצרה במקרה זה.

אצל שלושה מעסיקים שונים עברתי הריונות בסיכון גבוה. בד"כ השתדלתי להשלים את השעות שנעדתי בגלל שיצאתי למרפאה בכל שבוע. מי שלרוע מזלה נשארת בבית בגלל שמירת הריון, עובדת הרבה פחות ועולה למעסיק הרבה יותר.

אני מאמינה שאיך שאנחנו משדרים את הדבר למעסיק כך הוא מתיחס לזה.

ארטישוק ירושלמי

יש הקוראים לו ארטישוק ירושלמי ויש המכנים אותו תפוח-אדמה ירושלמי. בכל מקרה, הוא לא ארטישוק ולא תפוח-אדמה ובודאי ובודאי לא מירושלים.
מצאתי בכתבה של חיליק גורפינקל משנת 2000 הסבר לשם:"... טעמו המעודן של השורש המסתורי הוא הכלאה מרתקת בין תפוח אדמה, כמהין, אגוזים וכן, כמובן, ארטישוק. אבל למה ירושלמי? כי באיטלקית נקרא הירק ג'ירסולה, מסתובב אחר השמש. ירושלים הוא שיבוש של ג'ירסולה, והירק הוא בכלל לא בטטה ולא תפוח אדמה אלא שורש ממשפחת החמניות ומכאן שמו, שכן חמניות מפנות את ראשן לכיוון החמה...."

בכל מקרה, זה אינו תפוח אדמה מאחר ואינו עמילני והאינדקס הגליקמי שלו אפילו נמוך מזה של תפוח-האדמה המתוק העדיף על פני תפוח-אדמה רגיל. לכן, הוא הפחמימה המומלצת ביותר. פעם סיפרה לי תזונאית שיש לו סגולות למערכת העיכול ולכן הוא מומלץ במיוחד.
מודה, שיש לו טעם ומוזר (ורייח עוד יותר מוזר), אך אני לפחות התרגלתי לזה. כל פעם שאני פותחת סיר שהתבשל בו ארטישוק ירושלמי הילדים שלי מקטרים ומזיזים את הסיר מהם ופותחים חלונות. לא פעם אני פוגשת אנשים שמספרים לי שהם מאד אוהבים אותו ולכן שווה לנסות.

ואיך מכינים את הדבר המוזר הזה?
פעם חשבתי שטעמו לא טוב והכל נבע מעצלנותי לקלך אותו בזמן ההכנה.
לאחר שהתחלתי לקלפו גילית כי טוב להוסיפו למרק ירקות ותבשילים אחרים.

-->לאלו שיש קצת יותר סבלנות מאשר לי, אני מצרפת קישור עם מספר מתכונים

מנה פחמימה = 3 גדולים או 5 קטנים. זיכרו שמדובר באיכות ולא בכמות

טיפים נוספים לחיים טובים עם סוכרת במפגש הבא :

כדאי למהר ולהירשם, מספר המקומות מוגבל! ההרשמה החלה!

חצי כוס מלאה - עולם מוזר

עצמו את עינכם ודמיינו:

אין גלוקומטרים, עורכים רק בדיקות שתן,
אין בדיקת A1C ,
אין דבר כזה שניקרא אינדקס גליקמי וגם לא מילה שנקראת איזון.
איפה אתם מדמיינים שאתם נמצאים:
בתקופת האדם הקדמון, לפני המצאת החשמל?
ועכשיו פיקחו את עינכם וחשבו: האם זה היה מפחיד או מלהיב?

נראה לכם מדע בידיוני?
כך אני זוכרת את המציאות כאשר אובחנה אצלי הסוכרת לפני 34 שנים.
 ומה קרה מאז? לא רק האינסולין התקדם . כל צורת הטיפול בסוכרת התקדמה.
לא היו גלוקומטרים - עשינו בדיקת דם פעם בשבוע במרפאת הסוכרת.
 מזה ניתן להבין שכל שבוע היינו צריכים לבקר במרפאה.

הערכת רמות הסוכר בשאר ימי השבוע התבססה על העובדה, שסף הכליות הוא 180 ולכן לא היה הבדל בין סוכר 90 ל-170 (מעל 180, מעל 240, מעל 300 וכדומה).
עדין לא ידעו מה זה אינדקס גליקמי, ולכן, בניגוד למה שיודעים היום, והמליצו לנו להנות משוקולד בזמן היפו.
לא היתה המילה איזון ובודאי שלא בדיקת A1C.
היתרון היה שלא היינו לחוצים מתוצאות מסויימות.
החסרון היה שלא הבנו מה קורה ואיך לשפר את מצבינו כדי למנוע סיבוכים.
כמובן שלא סיפרתי על התפתחות המזרקים (עטי אינסולין לעומת מזרקים, גודלי המחט), משאבות אינסולין, מאכלים ושתיות מסוג דיאט ועוד.

מה אני אומרת?
תסתכלו תמיד על חצי הכוס המלאה ושימחו בחלקכם.
כפי שאומר ד"ר סטיבן קובי בסיפרו "שיבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד":
" לא מה שקורה לנו פוגע בנו, תגובתינו למה שקורה לנו, היא הפוגעת בנו...."

אם אובחנה אצלכם או בן משפחתכם סוכרת,
השתדלו לא לפגוע בעצמכם ושימחו על שהתמזל מזלכם או מזלם לחיות בתקופה מתקדמת כזו.

חפשו את הדברים הטובים והציבעוניים . לא את השחורים והמדכאים. יש כאלו. תאמינו לי.

הכנס "חיים טובים עם סוכרת" יעזור.

להתראות ובהצלחה
איריס

הסוכרת במוסדות החינוך

הנושא שברצוני להעלות הפעם הוא הכנסת הסוכרת למוסדות החינוך. בכל שנה, יש להציג את הסוכרת לילדים באותה מסגרת ולצוות המורים.
כמו במיקרים רבים, גם כאן אין נוסחה כיצד לעשות זאת והדבר משתנה בעיקר עם גיל הילד / הנער ואופיו. במיקרים מסוימים ההורים מצטרפים, אך גם אם אינם לוקחים חלק בזה, הם יכולים לייעץ.

שתי דרכים להתמודד עם ההצגה לכיתה:
עמידה מול הכיתה או לתת לזמן לחלוף ולענות לשאלות הילדים הסקרנים שהרי עורכים בדיקות ומזריקים או שנושאים משאבת אינסולין.

איך לעשות את זה? תלוי בגיל ובאופי וכמובן בכיתה. אם עולים מכתה ה' לכיתה ו', רוב הילדים מכירים את הילד אך אם עוברים למסגרת חינוך חדשה רק מעטים אם בכלל מכירים אותו.
בעבר הסברתי את דעתי, שחוסר ידיעה מפתח חשדנות והעלאת מניפולציות ולכן עדיף שהכל יהיה גלוי וידוע. סיפר לי פעם חונך על חניך מתוק, שמאד נעלב שלא שואלים אותו על הסוכרת בכיתה. הוא מצידו רוצה לשתף אותם. והם קיבלו, להערכתי, הנחיה לא לדבר על זה ולהתנהג כרגיל.

היתרון באופציה הראשונה הוא שהדבר מאפשר תכנון והערכות לנוסח ההצגה ולשאלות שונות.
אם בוחרים באופציה זו, אני ממליצה:
לפתוח בהצגת הילד כילד רגיל: שמו, מקום מגוריו, תחביביו, חוגים, תנועות נוער וכדומה. רק לאחר שכולם שמעו שמדובר בילד רגיל שאוהב דברים ומשתתף בחוגים ותנועות נוער, רק אז להציג את הסוכרת. הילד הוא במרכז ויש לו גם סוכרת. לא להציגו כחולה סוכרת או סוכרתי אלא יש לו סוכרת. מומלץ להסביר את כל אותם הדברים שכולם רואים: משאבה, הזרקות, בדיקות, נפילות סוכר וכדומה. במילים אחרות: לשים הכל על השולחן- לתת הסברים ולאפשר שאלות.

כאשר משוחחים עם צוות המורים או הגננות, שוב חשוב להדגיש, כי הילד הוא ילד רגיל עם צרכים מיוחדים בגלל הסוכרת. ולמה חשוב להדגיש? שמעתי על מורים שחוששים מהמצב ומאפשרים לילד לעשות ככל העולה על רוחו או להגבילו במיקרים אחרים. סיפרה לי אמא שלבתה בלבד מותר לשים את הטלפון הסלולרי על השולחן ולהשתמש בו. על התלמידים האחרים נאסר השימוש בטלפון הנייד בזמן השיעור. בתה היתה שולחת להוריה הודעות על רשמיה בבית הספר וכמה היא לא אוהבת לשהות בו. מה קרה: גם כך, היא עוררה את זעמה של הכיתה על הטבה המיוחדת והיא עוד עשתה בו ככל העולה על רוחה. מדוע שהטלפון לא יהיה בתיק והיא תוכל להוציאו בשעת הצורך? זהו לדעתי מקרה שהן ההורים והן המורים מפחדים להתמודד עם הסוכרת.
כאשר מסבירים על הסכרת לצוות חשוב להשתמש במילים פשוטות וברורת ולא גדולות ומסובכות: נפילת סוכר ולא היפוגליקמיה.

עוד טיפים על הסברת הסוכרת במוסדות החינוך

איריס

סימנים לסוכרת סוג 1 וסוכרת סוג 2

הסוכרת אובחנה אצלי בגיל 14. למרות שכבר הייתי מספיק בוגרת, אינני זוכרת את החיים ללא סוכרת אך אני זוכרת בבהירות את התקופה לפני שאובחנתי.
תמיד כשאני שומעת סיפורים של הורים לילדים החוששים שלילדם יש סוכרת (יתכן שלקרוב משפחה יש סוכרת סוג 1), אני מסבירה שאצל ילדים או בוגרים עם סוכרת 1 הסימנים ברורים. אצל מבוגדים עם סוכרת סוג 2, אפשר בהתחלה להתעלם מהסימנים.

אני זוכרת שכאשר בתי הגדולה היתה בת חמישה חודשים, היא ביקשה את תשומת ליבי גם בלילות:
במשך מספר לילות, היא התעוררה כל שעה ושתתה בקבוק מלא של מים. כמובן שאחרי שעה, כל המיטה היתה מוצפת ובגדיה רטובים. היה צורך להחליף מצעים ובגדים והיא שוב שתתה בקבוק מלא של מים וחוזר חלילה. כמובן שאחרי יומיים מאד ניבהלתי, שהרי לי יש סוכרת סוג 1 ואני מכירה את הסימנים. רופא הילדים הסתכל עליה ואמר, שהוא אפילו לא צריך לערוך לה בדיקות. כך לא נראת ילדה עם סוכרת שלא אובחנה: מלאה, עליזה וחייכנית. ילדים כאלו הם עייפים, רזים וכבויים. הוא הציע לתת לה בקבוק עם 30 גרם מים ולא בקבוק מלא. הוא טען שהיא בגיל שדורש תשומת לב מההורים. וכך היה: ברגע שהיא הרגישה שהבקבוק ריק, היא נרדמה. בהדרגה , היא חדלה להתעורר.

כמו שצינתי מקודם, הסימנים לסוכרת סוג 1 או סוג 2 הם ברורים. אצל מבוגרים מספיקה השתנה מרובה וצמא (אך לא רק סימן אחד):

אני עדין זוכרת את הצימאון הנוראי שכמובן לווה בהשתנה מרובה. כל 20 דקות לפחות הייתי חייבת ללכת לשרותים. לא אשכח את מסע הצופים שפחדתי לשתות מרוב שהייתי צריכה לשרותים. תמיד שאחת מחברותי הלכה לשרותים גם אני הצטרפתי. אני עדין זוכרת את המראה של אחד מידיד עומד ושותה מימיה שלמה של מים ואת הקינאה שאחזה בי "איך זה שהוא שותה כל-כך הרבה ואני כל הזמן הולכת לשרותים ואני משתדלת לא לשתות...."

היתרון היחידי שהיה לאותה התקופה הוא המשקל.תמיד היתי ילדה שמנמנה ועגלגלה, וגם היום אני נאבקת כדי לשמור על משקלי. יש רק תקופה אחת שהייתי בה רזה. התקופה לפני איבחון הסוכרת.
יום אחרי האיבחון וקבלת האינסולין, השמנתי חזרה למשקלי הרגיל שהרי אכלתי יותר מאשר להיות רזה.

באותה התקופה, הייתי חברה של המיטה. בכל יום הייתי חוזרת מבית הספר, אוכלת והולכת לישון כשעתיים שלש. מבלי זה, לא יכולתי להכין שיעורים או לצאת לפעילות אחרת. אני משוכנעת שהיו כאלו שחשבו שנעשתי עצלה.

איריס