כיבוד לסוכרתיים

לא תמיד ערכתי את הכנסים בבית ציוני אמריקה.

בעבר ערכתי כנסים ברחבי הארץ.

תמיד הייתי מביאה כיבוד כשי שיתאים לקהל המשתתף.

למה לא קנתי או הזמנתי במקום?

ניסיתי וזה מה שקרה:

באחד המקומות בו ערכתי את הכנס היתה קפיטריה.

נכנסתי אליה ושוחחתי עם המנהל.

הסברתי לו כי הקהל הינו אנשים עם בעיות סוכר ולכן עוגות ועוגיות לא מתאימות.

"אין בעיה" אמר לי בעל המקום.
"אני אגיש בורקסים".

 זה בדיוק מה שרבים חושבים:
"אוכל משהו בלי סוכר ופתרתי את הבעיה".

מודה. גם אני חשבתי כך בצעירותי.
כשהתארחתי והגישו כיבוד,
לא נגעתי בעוגה או עוגיות מתוקות שהוגשו.מה פתאום. ידעתי שיש לי סוכרת. שמרתי.
אכלתי בייגלך או בורקס והייתי בטוחה ששמרתי והכל בסדר.

הגיע הזמן להתחיל לחשוב במושגים של פחמימות ולא רק סוכר.
סוכר הוא סוג של פחמימה.
כל הפחמימות מתפרקות לגלוקוז הנספג לדם.
בדם יש גלוקוז ולא סוכר.

אין ספק ששם המחלה מטעה.
צריך לחשוב במושגים של פחמממת ולא סוכרת.
פחמימות ולא סוכר.

מותר לסוכרתיים לאכול פחמימות, אבל צריך לעשות את זה מדוד ומחושב.
לא ניחוש, לא תחושה. חישוב מדויק.

בכנס זה בדיוק מה שאני עושה.

מסבירה על צריכה נכונה של פחמימות, וחיים עם בעיות סוכר.

עוד עצות מעשיות לחיים עם בעיות סוכר.

הכל מנסיון ולא תאוריות

להתראות בכנס הקרוב.

איריס, מומחית לחיים עם סוכרת
והכל מניסיון אישי

לפעמים זה קורה

אני משתדלת לא לצרוך הרבה פחמימות ולאכול ארוחות מסודרות.

אבל כמו לכולם, גה אני לא מצליחה לפעמים.

זה בדיוק מה שקרה לי השבוע.

בני חזר הבייתה לרגילה ואני חזרתי מקניות.

סוף סוף מצאתי אוזני המן טבעוניים.

הם התאימו לו, אבל לצערי גם אני יכולתי לאכול מהן.

לא עמדתי בפיתוי. 

הייתי רעבה מידי.

בכל זאת השתדלתי:

שקלתי, חישבתי ולקחתי עבור אוזן המן אינסולין.

מודה. היה טעים.

אחרי 5 דקות התחשק לי מהסוג האחר.

שוב: שקלתי, חישבתי ולקחתי אינסולין.

כמובן, שזה לא השביע. רק סיפק יצר.

עדין הייתי רעבה.
הדבר התבטא בשתי פרוסות לחם קל.

שוב: לקחתי עבורן אינסולין.

והטרוף הסתיים בפרוסת עוגת בננות דקה שהכנתי לכבוד החייל.

לשמחתי אני יודעת כמה פחמימות יש בפרוסה ויכולתי לקחת עבורה אינסולין.

ולמה דקה, כי אני יודעת כמה פחמימות יש בגודל כזה ולא בגודל אחר.

כבר חישבתי פעם.

זאת בדיוק הסיבה שבמתכונים בחינם לבעיות סוכר באתר שלי יש חישובים.

חישוב של כמות הפחמימות במתכון ובמנה.

אם רוצים אוכלים

אבל יודעים איך לשלבם בתפריט ו/או כמה אינסולין לקחת.

לא רק אוסף מצרכים ודרך הכנה.

הרבה יותר מזה.

לגישה למתכונים בחינם יש ללחוץ כאן.

מתכונים לבעיות סוכר.

כאלו שכשאוכלים אותם לא מרגישים חולי סוכרת ומסכנים.

מרגישים שקולים ומתוכננים.

זאת המטרה.

בתאבוון ולהתראות

טיסה נעימה - שליטה בכוחות שונים

האם זה נשמע לכם מוכר ?

בטיסה או במצבים אחרים שחוויתם?

למשל בעיות סוכר

מתוך "כיצד המטוס טס:
"משקל המטוס מושך את המטוס כלפי הקרקע עקב כוח המשיכה.

כדי להתנגד למשיכה זו יש צורך בכוח נגדי, כוח העילוי, הפועל על הכנפיים,

אך הכנפיים מספקות את כוח העילוי, רק כשהן בתנועה.

כדי להניע את המטוס קדימה, יש להפעיל כוח דחף.

כוח זה מושג באמצעות מדחף, הפולט סילון גזים חזק מפתח בחלקו האחורי.

כנגד הדחף פועל על המטוס כוח הגרר.

"כוח הגרר הוא תוצאת התנגדות האוויר להתקדמות המטוס .

אומנות הטייס מתבטאת בכך, שהטייס יצליח לאזן את כל הכוחות האלה, באופן שמטוסו יטוס כרצונו.

גם ניהול בעיות סוכר מתבטאת באומנות. אומנות נרכשת ולא אומנות מולדת.

אנחנו צריכים להבין את הכללים של חיים עם סכרת ואת והחוקים שפועלים עלינו:

הכוחות הפועלים עלינו - חלקם תלויים בנו וחלקם לא. פיתויים, ארוחות, ארועים, מצב הלבלב, היפויים, היפרים, ועוד.

לעומת זאת יש לנו כללי התנהגות: תיכנון, בדיקות, פעילות גופנית, תזונה נכונה, אסרטיביות ועוד. 

עכשיו צריך לשלב הכל יחד ולקחת את כל הכוחות בחשבון ולחיות עם סוכרת.

בדיוק כמו שהטייס עושה ודואג שהמטוס יטוס גם אם לפעמים יש מצבים מיוחדים.

אחד הדברים  (הכוחות) שיש לאנשים עם בעיות סוכר זה האוכל.

חשוב לדעת איזה מזון מתאים, איך הוא משפיע ולדעת כמה טוב לאכול.

במתכונים החינמית שלי יש מתכונים מתאימים לבעיות סוכר.

לא רשימת מצרכים והוראות הכנה. 

הרבה יותר מזה.

יש הפחתה בכמות הפחמימות ושיפור איכול הפחמימה

יש חישוב של כמות הפחמימות במתכון ובמנה

כך שאפשר לשלבו בתפריט ולשמור על הבריאות.

הכל מניסיוני האישי של התמודדות מעל 40 שנה.

יש גם מתכונים ללא גלוטן, טבעוניים ואף טבעוניים ללא גלוטן. שווה.

לגישה למתכונים בחינם, יש ללחוץ כאן.

כדאי ללמוד דרכים לשלוט בכוח המזון. לא הכל לא מובן ולא אפשרי.

בהצלחה, איריס פלג

מומחית לחיים עם סוכרת . והכל מניסיון אישי. לא רק הוראות והנחיות

שליטה: לא להיות במצבים שאין לי שליטה בהם

לכבוד בת המצווה של בתי (חובבת הסנוסורד),

 נסענו כולם למועדון היה התיכון בצרפת.
התכוננתי לשלוש ארוחות ביום עמוסות במטעמים:
מנות ראשונות, מנות עיקריות, קינוחים ועוד.
כל דבר כלל מבחר על טעמים וסיגנונות.
התכוננתי לארוחות כאלו וידעתי כיצד להתנהג ומה לעשות.יצאתי עם שפע של כללים להתנהגות.אחרי הכל חשוב לי ליהנות אבל גם לשמור על הבריאות.

מה שקרה שם השכיח ממני הכל.

פשוט סונוורתי מהאוכל: המבחר הגדול, הצבעים, הריחות.
זה היה מעבר לכוחותיי.

כל ארוחה התחילה בסבב של טעימות.
הסבב השני היה של דברים שאהבתי.
קשה להעריך כמה פחמימות אכלתי שם.
בטוח שהמון!!!
שלוש פעמים ביום.

דיי מהר הבנתי שחופשה כזו לא מתאימה לי.
חופשת "הכל כלול" לא בשבילי.
לא טוב לא לי ולא ליקרים לי.

היו שאמרו לי:
"תשלטי בעצמך". כמובן שזה הרגיז אותי.
זה כמו להגיד למעשן: רק קצת מהסיגריה לא הכל.הרי הייתי חייבת לאכול.
לא יכולתי להימנע מחדר האוכל וכל פעם הסתחררתי מחדש.

כשעזבנו, יצאתי בהצהרה:
"אני למקום כזה לא חוזרת".

הייתי כל כך נחושה בהחלטתי, שאפילו לא התווכחו איתי.
היה ברור שלא אשתכנע ושאני מזיקה לי ולהם.

מבחינתי לקחתי אחריות על מצבי:
להימנע ממצבים כאלו בעתיד כל עוד זה תלוי בי.
מצבים שאני לא מצליחה להתמודד בהם.
כאלו שאני לא מספיק חזקה.

 כמו שאמר צ'רלס סווינדול:

"החיים זה 10% מה שקורה לי ו-90% איך שאני מגיב לזה" 

עוד עצות מעשיות לחיים עם בעיות סוכר.
הכל מנסיון ולא תאוריות

להתראות איריס

יאשה חפץ - כנר גדול אבל מתרגל תמיד

יום אחד לפני הופעה גדולה בניו יורק,
נראה הכנר המפורסם יאשה חפץ מתאמן על סולמות בסיסיים:
דו-רה-מי-דו-רה-מי.

איש אחד פנה בתמיהה אל הכנר: "אני רואה שאתה מנגן את סולמות בסיסיים... "

ענה לו יאשה חפץ: 

"תמיד אחרי מנוחה ולפני הופעה נוספת אני קודם כל חוזר על הבסיס".

הכרת הבסיס חשובה ביותר, גם בהתמודדות עם בעיות סוכר.
חשוב בעיקר להבין את כל אותם המושגים המוכרים,
אלו שאנחנו שומעים כל הזמן,
ואף משתמשים בהם לעיתים קרובות,
אבל לא באמת מבינים אותם לעומקם.

איך נדע מה נכון לעשות וממה צריך להזהר,
אם איננו מבינים היטב את הנושא?

בהזדמנות אחרת אמר הכנר הדגול:

"אם אני לא מתאמן יום, אני מרגיש.
 אם אני לא מתאמן יומיים, הקהל מרגיש"
כלומר - אין יותר מידי ואין "אני כבר יודע". חזרות חשובות

בכנס אני נותנת סודות השיטה לחיים טובים עם סוכרת,
מלווים במגוון עצות שימושיות להתמודדות עם בעיות סוכר ומניעתן.
הכל מנסיון אישי של מעל 40 שנה עם סוכרת
 ועבודה עם הרבה לקוחות מרוצים.

כלומר, הרבה ניסיון מוכח כטוב.

הארוחה החגיגית המוגשת בהפסקה, מדגימה כמה מעקרונות השיטה
וממחישה שהכל אפשרי וניתן ליישום באופן מעשי.

הכנס "סודות החיים הטובים עם סוכרת"
יערך ביום רביעי ה-18/3 שעות 18:00 - 21:00
בבית ציוני אמריקה בתל-אביב

המיקום המרכזי סמוך למרכז עזריאלי ותחנת רכבת השלום
נבחר כדי לאפשר גישה נוחה ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית.

לפרטים נוספים, משובים והרשמה כאן.

להתראות בכנס הקרוב

איריס

להגיע לחיים טובים עם סוכרת גם בטו בשבט

רבות כתבתי השבוע על טו-בשבט.

חג  שלצערי הפך מחג האילנות והטבע לחג של פירות מיובשים.
הרבה מהפירות המיובשים הנמכרים כיום אינם בריאים כפי שמקובל לחשוב,
ובודאי שלא לנו עם בעיות סוכר.

כדי לעזור בהתמודדות עם האתגרים שחגי ישראל
מעמידים בפנינו (כדוגמת הפירות המיובשים בטו-בשבט),
הוצאתי עידכון לספר האלקטרוני 
"מידע ועצות שימושיות לחיים טובים עם סוכרת"
וכללתי בו פרק מיוחד על חגי ישראל.

ועכשיו - מתנה מיוחדת לרוכשי הספר האלקטרוני:

אחת מ-9 חוברות המתכונים החדשות, על פי בחירתך,
מצורפת כבונוס חינם עם רכישת הספר.

מה בספר:

• מושגים בסיסיים בנושא הסוכרת
• כל מה שצריך לדעת על פחמימות
• עקרונות לאיזון הסוכרת
• מה כדאי לקחת לטיולים ונסיעות
• מה צריך לדעת על ממתיקים ומוצרים ללא סוכר
• כיצד לנהוג בחגי ישראל
• ועוד נושאים חשובים

להתראות

איריס

חג האילנות שהפך לחג של פירות מיובשים

כשהייתי בגן חגנו את חג ה"טו-בשבט" בשתילות ונטיעות.

כל אחד קיבל שתיל קטן ויצא לשדה או לגינה לשתול אותו.

לפעמים הדבר לווה בשקית קטנה של צימוקים, תמר תאנה ובגיל מסויים גם אגוזים.

חג האילנות היה כזה שיוצאים לטבע ונהנים ממנו.

כמו בשיר העממי:
כך הולכים השותלים 
רון בלב ואת ביד 
מן העיר ומן הכפר 
מן העמק, מן ההר 
בט"ו בשבט 
בט"ו בשבט 

היום החג הפך לחגיגה של פירות מיובשים עם הרבה פחמימות וסוכרים.

לאנשים עם סוכרת הדבר קשה במיוחד.

למה?

1. הרבה פיתויים (קערות של פירות צבעוניים ומגרים)

2. פרי מיובש - קטן אבל ממזר. עדיף טריים

3. פירות רבים יובשו עם מי סוכר (אני אישית פיזרתי מיי סוכר על שיזופים שנפרשו ליבוש)

ממליצה לחזור למקורות:

"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" (ויקרא י"ט)

כמו שלמדנו ט"ו בשבט מסמל את ראשית האביב ופריחת הצומחץ לא לחינם זה התאריך שנבחר.

כמובן, אפשר גם ליהנות מהארץ היפה והפורחת.

השנה מוצלחת במיוחד.

היו הרבה גשמים וכרגיל הרבה שמש ויש תוצאות.

כמו שכתבה נעמי שמר:
"לטיול יצאנו

כלנית מצאנו.
על גבעת הדשא במערב,
אל ההר עלינו
ומשם ראינו,

ומשם ירדנו בדהרה."

לא סתם תאריך זה נבחג לחג.

חודש שבט לאחר גשמי החורף האילנות מתחילים לפרוח וללבלב.

בשבוע שעבר נסעתי בהרי ירושלים.

הרבה עצים מלבלבים ואפילו פרחי הבר שהתחילו לפרוח.

מחר, לקראת החג אני נוסעת מחר ליהנות מדרום אדום- פריחת הכלניות בדרום.

 דברים שחשוב לדעת לקראת החג.

דברים שחשוב לכולם לדעת.

חשוב ללחוץ כאן.

להתראות

איריס

טו בשבט - מה חשוב לדעת

חג האילנות החל בטו' בשבט, 

מסמל את הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל.

את הקשר מסמלים בעזרת פירות ארצישראליים.

המנהג של פירות יבשים השתרש בגולה מאחר והיה קשר להביא לשם פירות טריים מארץ ישראל בהעדר מקררים ומטוסים.

כדי שהפירות לא ירקבו, הדרך להביא את פירות לישראל לגולה היתה ליבשם ולהובילם.

בשנים האחרונות אפשר למצוא פירות יבשים רבים גם מהמזרח הרחוק.

חלקם זרחנים ובוהקים בשל הזרחן, הגופרית ועוד חומרים מסוכרנים שהם מכילים.

אם צבעם יפה ובוהק - הזהרו והמנעו.

בכל מקרה, אנשים עם בעיות סוכר או נטיה לבעיות סוכר

צריכים להתנהג נכון בחג ובעיקר בקניות ובהכנות.

יש לזכור שכאן בארץ אפשר לציין את היום עם פירות טריים שגדלים פה.

פירות המשביעים יותר, מכילים פחות קלוריות ולעיתים קרובות פחות סוכר

(אני עבדתי פעם ביבוש שזיפים ותפקידי היה לרסס אותם במי סוכר...)
מה גם שאפשר רק לצאת לטבע וליהמות מיופיים

כמו שאמר רבי מנדל  בילקוט החוכמה:
"לו היינו בארץ ישראל די היה לצאת ולהתבונן באילנות די להבין מהו ראש השנה לאילן,
פשוטו כמשמעו, ולא בדרך הפלפול"

מה חשוב לדעת על טו בשבט.

הכל כאן.

להתראות

איריס

לשרוד במצבים לא קלים ולא פשוטים

היום נפגשתי עם מישהי, 
שהוריה עברו תאונת דרכים בילדותה.

אביה נהרג ואמה נפצעה קשה.

היא סיפרה שאין לה תקופה של לפני ואחרי התאונה.

מבחינתה כל חייה ללא אב וטיפול באימה הפצועה התחילו בגיל 10.

היה המשבר של מות האב וההישרדות אחרי התאונה ואח"כ המעבר למציאות חדשה.

כמובן שהדבר עורר בי הרבה זיכרונות על התקופה שאני אובחנתי.

אין ספק שהמשבר שלי היה הרבה יותר קטן.

אבל כשזה קורה, לא עושים השוואות.

גם לי אין "לפני הסוכרת" ו"אחרי הסוכרת".

למרות שאובחנתי בגיל 14. 14 שנה לפני...

מבחינתי תמיד התמודדתי עם סוכרת.

נכון שיש ארועים בודדים שאני זוכרת כמו טיול משפחתי, טיול בצופים ואפילו בילויים במסעדות.

אבל סגנון האכילה שלי דומה בכולם.

אין לפני ואחרי.

הבנו שזאת דרכינו בהשרדות של כל אחת ונסיבותיה.

אם היינו משוות כל הזמן, היה לנו הרבה יותר קשה.

ככה אנחנו הולכות תמיד קדימה ומתמודדות עם מה שיש.
דרכים שונות, אבל תמיד קדימה.
בלי לומר "אילו זה לא היה קורה".
זה מצב שלא קיים.

כשקורים ארועים בחיי או בחייהם של אחרים (כמובן לא פגיעה בחיים)

אני אומרת "הכל לטובה".

הרבה מתרגזים עלי כשאני אומרת את זה.

מבחינתי זאת בדיוק אותה שיטת התמודדות והשרדות.

לפעמים לוקח לי זמן להבין למה זה קרה לטובה, 
אבל בסוף אמצא.

שיטה להישרדות.

עוד עצות מעשיות לחיים עם בעיות סוכר

להתראות איריס

לימוד נהיגה וסוכרת

לא מזמן קראתי ספר נחמד מאד "איש ושמו אובה" (מומלץ).

אחד הקטעים שאהבתי היה על לימוד נהיגה:
אובה מלמד את פרוואנה שכנתו לנהוג.

"לפרוואנה נדרשת רבע שעה כדי לצאת מהחניה ולהגיע אל הכביש המהיר.

היות שעדיין לא העבירה להילוך שני, המכונית רועדת כעל סף פיצוץ.

אובה מבקש ממנה להעביר הילוך והיא משיבה שאינה יודעת איך.

כאשר הם מגיעים לרמזור...

הרמזור מתחלף לירוק. פרוואנה משחררת את הקלאץ'.

הסאבב משתעלת ולוח המחוונים משחיר.

פרוואנה מסובבת את המפתח במתנע, מה שרק גורם למתנע להשמיע צליל קורע לב.

המנוע נוהם, משתנק ושוב נכבה...

"תלחצי על הקלאץ' ותלחצי יותר על הגז" אומר אובה.

"אבל זה בדיוק מה שאני עושה"

"לא, זה לא"

"זה כן!"...

הגיפ העירוני מצפצף.  

פרוואנה לוחצת על הקלאץ',

הסאבב מתגלגלת כמה מטרים לאחור ומתנגשת בפגוש של הגיפ העירוני...

פראוונה מסובבת את המפתחות ביאוש, אבל כמובן שהיא רק גורמת להשתנקויות נוספות.

לפתע היא מרפה מההגה וקוברת את פניה בידיה...

הצפצוף מחריש אוזנים של הגיפ העירוני מאחוריהם יוצר תחושה שהם על המעבורת לפינלנד..

"עכשיו תקשיבי לי טוב" אומר אובה בשלווה בעודו סוגר את הדלת.

"ילדת שתי ילדות ואת עומדת להוריד פה בקרוב את השלישי.

הגעת לכאן ממדינה זרה, וסביר להניח שנמלטת ממלחמות ורדיפות וזוועות אחרות.

למדת שפה חדש ורכשת השכלה ופרנסה ...

לא ביקשתי ממך להיות מנתחת מוח.

אני מבקש ממך לנהוג. מדובר בגז, בלם והילוך.

כמה מהטיפשים הגדולים ביותר בהיסטוריה הבינו איך הדבר הזה עובד.

וגם את תביני...."

 "

כמובן שמיד ראיתי את הדימיון להתנהלות עם סוכרת.

בהתחלה זה בדיוק כמו שפראוונה הרגישה בשיעור או כמו שאנחנו הרגשנו בשיעור נהיגה.

הכל חדש ולא מובן.

הרבה ייאוש וחוסר הבנה.

וכמו שאובה אמר:

"כמה מהטיפשים הגדולים ביותר בהיסטוריה הבינו איך הדבר הזה עובד.

וגם את תביני..."

וגם אני אומרת, כמה מהטיפשים הגדולים ביותר בהיסטוריה הסתדרו עם סוכרת. 

גם אתם יכולים.

זה לא שאני מחוננת או שנחנתי בעישורים מיוחדים.

בהתחלה גם אני עשיתי טעויות ולא הצלחתי.

השקעתי, תרגלתי ולאט לאט השתפרתי.

התמודדות עם סוכרת זאת לא מיומנות מולדת אלא

מיומנות נרכשת.

עוד עצות מעשיות לחיים עם בעיות סוכר

להתראות איריס