כיבוד לסוכרתיים

לא תמיד ערכתי את הכנסים בבית ציוני אמריקה.

בעבר ערכתי כנסים ברחבי הארץ.

תמיד הייתי מביאה כיבוד כשי שיתאים לקהל המשתתף.

למה לא קנתי או הזמנתי במקום?

ניסיתי וזה מה שקרה:

באחד המקומות בו ערכתי את הכנס היתה קפיטריה.

נכנסתי אליה ושוחחתי עם המנהל.

הסברתי לו כי הקהל הינו אנשים עם בעיות סוכר ולכן עוגות ועוגיות לא מתאימות.

"אין בעיה" אמר לי בעל המקום.
"אני אגיש בורקסים".

 זה בדיוק מה שרבים חושבים:
"אוכל משהו בלי סוכר ופתרתי את הבעיה".

מודה. גם אני חשבתי כך בצעירותי.
כשהתארחתי והגישו כיבוד,
לא נגעתי בעוגה או עוגיות מתוקות שהוגשו.מה פתאום. ידעתי שיש לי סוכרת. שמרתי.
אכלתי בייגלך או בורקס והייתי בטוחה ששמרתי והכל בסדר.

הגיע הזמן להתחיל לחשוב במושגים של פחמימות ולא רק סוכר.
סוכר הוא סוג של פחמימה.
כל הפחמימות מתפרקות לגלוקוז הנספג לדם.
בדם יש גלוקוז ולא סוכר.

אין ספק ששם המחלה מטעה.
צריך לחשוב במושגים של פחמממת ולא סוכרת.
פחמימות ולא סוכר.

מותר לסוכרתיים לאכול פחמימות, אבל צריך לעשות את זה מדוד ומחושב.
לא ניחוש, לא תחושה. חישוב מדויק.

בכנס זה בדיוק מה שאני עושה.

מסבירה על צריכה נכונה של פחמימות, וחיים עם בעיות סוכר.

עוד עצות מעשיות לחיים עם בעיות סוכר.

הכל מנסיון ולא תאוריות

להתראות בכנס הקרוב.

איריס, מומחית לחיים עם סוכרת
והכל מניסיון אישי