מקרה לא נעים - זה החיים

ביום שישי בצהריים נסעתי עם בני ובן-זוגי למרכז ת"א לרכוש ציוד מוזיקלי עבור בני.

כחלק מהתארגנותי ליציאה שמתי בתיק עט אינסולין וגלוקומטר ואכלתי מנה פחמימה.
בתיק יש לי טבליות גלוקוז באופן קבוע.

השהיה בחנות המוזיקה התארכה והרגשתי כי חם לי וחששתי כי אני בשלב מתקדם של היפוגליקמיה.
חיפשתי בתיק את הגלוקומטר אך לא מצאתי. שאלתי את המוכר "חם פה, או שזה רק אני" אך הוא אישר "כן, חם פה".

הרגשתי כי רמת הסוכר יורדת למרות שלא יכולתי לאשר זאת. עכשיו אני מבינה שזה חלק מהבילבול. התחלתי ללעוס טבליות גלוקוז. לא לקחתי סיכון.

הודעתי לכולם שאני יוצאת מהחנות לחפש שתיה קרה.
יצאתי מהחנות אך הדוחק במרכז היה נוראי. המשכתי לאכול גלוקוז.
האפשרות היחידה לשתיה קרה היתה של קנית כוס לימונדה. למרות החשש שהרמה תעלה יותר מידי קניתי כוס ושתיתי את חציה.

כנראה בגלל השעה, לקח זמן עד שהתאוששתי (כולל היפו הנגאובר).
כשיצאנו מהחנות פגשתי את בתי שקנתה באחד הדוכנים פשטידה. היא לא גמרה אותה ואני אכלתי כרבע חתיכה.

כשהגענו הביתה, מצאתי את הגלוקומטר ועפ"י המדידה רמת הסוכר היתה 170. בזה קל לטפל.

טוב שלא לקחתי סיכון טיפלתי בהיפו לפי ההרגשה ולא רק לאחר קבלת אישור.
4 טבליות גלוקוז, חצי כוס לימונדה ורבע פשטידה = 170. מה שאומר שהיתה רמה נמוכה.

מה למדתי מהמקרה: לא לחכות לרגע האחרון שהטשטוש כבר מגיע.
לא לחינם הגלוקומטר הוא חברינו הטוב.
לא מבטיחה שדברים כאלו לא יקרו יותר.
אדאג שיהיו כמה שפחות.

להתראות
איריס

מפגש אינטרנטי - התמודדות עם סוכרת

שלום

גם אני מופתעת כל פעם מחדש כמה נושא ההתמודדות עם סוכרת גדול ורחב. הדבר נכון בעיקר כי כל אחד מתיחס אחרת לנושא מסויים ולכל אחד חסמים והפרעות אחרים.

החלטתי לפתוח סירה של מפגשים אינטרנטיים בנושא. חלקם יקראו בשם התמודדות עם סוכרת וחלקם יקבלו את השם בו הם עוסקים.

המפגש הראשון יערך ביום ראשון ה-7.8 בשעה 21:00.

המפגש חינמי אך דורש הרשמה לקבלת דף גישה.

הנכם מוזמנים להוסיף תגובה ולכתוב על נושא מיוחד שאתם מעוניינים שאדבר עליו במפגשים.

להשתמע
איריס

ארטיק ללא סוכר

השבוע היה מאד חם ולכן הסתערתי על מקררי הארטיקים כדי לחפש אפשרויות להצטנן.

אני אומנם נמנעת ממתיקים אך מאד הסתקרנתי משלל הארטיקים ללא הסוכר.

את כל ממצאי כולל מה אני עושה, סיכמתי בדו"ח שניתן להורדה בחינם.

גם המתוקים יכולים להנות.

רכישת מיומנות והתמודדות עם סוכרת

שלום לכולם

בסוף כל שיעור אני מראיינת את בני ורושמת את תגובותיו. חייבת לציין שההקבלה להתמודדות עם הסוכרת מדהימה.

בסוף השיעור הרביעי המורה אמר לו כי עד עכשיו הם למדו על האוטו ומעכשיו ילמדו על הדרך.
בסוף השיעור החמישי הוא סיפר לי כי הקושי הוא לתפעל הרבה דברים ביחד בזמן בפניה: קלץ, ברקס, הילוך, וגם הגה. מסובך.

התמודדות עם סוכרת, כך שנרגיש שאנו שולטים בחיינו, דורשת את המצב ולרכוש כלים להתמודדות.
הבנת הסוכרת כוללת נושאים כגון אינדקס גליקמי, סוגי פחמימות, ספירת פחמימות, תנגודת אינסולין, פעילות התרופות ועוד.
הכרה תאורטית של מושגים אלו חשובה אך אינם מספיקה לנו בהתמודדות היומיומית.
לשם כך דרושים לנו גם כלים מעשיים המשלבים תיכנון, אסרטיביות, פעילות גופנית וכללי התנהגות למצבים מיוחדים כגון טיולים, מסעדות וכדומה.

משהו דומה נוסף: כבר סיפרתי שבני הפך לטבעוני. יום אחד בדקתי שקית של מוצר לראות אם היא מתאימה לו. אחרי דקה הוא לקח את השקית ומיד קבע חד משמעית כי זה בסדר. הוא הוסיף כי זו המומחיות של אלו שבודקים הרבה שקיות. הם כבד יודעים מה ואיפה לחפש.
עוד מיומנות נרכשת. יש הרבה כאלו בחיים. אחד מהם זה התנהלות עם הסוכרת. נכון, זה יותר קל שהבחירה נעשית מרצון ולא כופים אותה. אבל צריך לקבל אותה ולהמשיך. לא להלחם. לא לריב.

איריס

מפגשים קבוצתיים עם סוכרתיים והורים לילדים סוכרתיים

אחד הדברים שאני אוהבת בעיסוקי החדש הוא מפגשים קבוצתיים עם סוכרתיים והורים לילדים סוכרתיים.

הם משדרים לי כל הזמן כמה ניסיוני האישי עם הסוכרת חשוב להם ומעודד אותם.

ולמה אני כותבת את זה דווקא עכשיו?

לפני כחודשיים הוזמנתי להשתתך במפגש של הורים סוכרתיים שמאורגן בחסות בית-חולים סורוקה.

מאד נהנתי מהמפגש עם ההורים ועכשיו קיבלתי מכתב תודה.

כלים וישומים

מה בין סוכרת ולימוד נהיגה (מתוך העלון שלי):

"כמו בלימוד נהיגה, יכול להיות שלפעמים זה ירגיש כמו עבודה קשה ולא אפשרית עם המון גורמים שיש לקחת בחשבון.
אבל כמו בלימוד נהיגה, זה יהפוך להיות אוטומטי, לא מעיק, לא מורגש, חלק טיבעי ורגיל בחיים. תתמידו ואני מבטיחה שזה יהפוך לטבע שלכם.
כן, לפעמים צריך להאט או אפילו לעצור ולחשוב מה לעשות, אך מיד ממשיכים שוב."

אתמול בני סיים את השיעור הרביעי ובסופו המורה אמר לו כי עד כה הם תרגלו ולמדו על האוטו עצמו ומעכשיו הם יעבדו על הדרך.
בדיוק כמו בסוכרת:
קודם לומדים את הבסיס: אינדקס גליקמי, ספירת פחמימות, סוגי פחמימות, תפקיד האינסולין ועוד.
אח"כ מתחילים לרכוש כלים ישומיים:
תיכנון, אסרטיביות, פעילות גופנית, מסעדות, ארוחים ועוד ועוד.

בהצלחה,
איריס

סוכרת ולימוד נהיגה

שלום לכולם

לא, אני לא מתכוונת לתת פה טיפים איך להוציא מהר רישעון נהיגה עם סוכרת סוג 1. לזה יש את נעמה העובדת הסוציאלית של האגודה לסוכרת נעורים והיא עושה את עבודה בצורה מעולה.

הרבה פעמים אני נותנת לימוד נהיזה כאנלוגיה להיתמודדות עם סוכרת .
בהתחלה הכל מורכב ומסובך ולאט לאט כל הפעולות נעשות אוטומטיות. לעיתים יש מכשול שמצריך הורדת הילוך ולחיצה על הברקס ולפעמים צריך לעצות ממש. לטפל במכשול ולהמשיך הלאה.

בני התחיל עכשיו ללמוד נהיגה. הסיפורים שלו לאחר השיעורים מתאימים בדיוק לאנלוגיה הזו.

לאחר השיעור הראשון והשני (שיעור כפול) הוא אמר שהוא התמודד עם צורת חשיבה אחרת. היה לו קשה גם לעשות וגם לחשוב.
לאחר השיעור השלישי הוא אמר כי המעבר מ-40 קמ"ש ל-70 קמ"ש היה קשה יותר מהמעבר מ-70 קמ"ש ל-90 קמ"ש.
בסוף השיעור המורה אמר לו שהוא צריך להסתכל יותר במראות ולהוריד הילוכים בעצירה.

גם בהתנהלות נכונה עם הסוכרת זה כך בדיוק. קשה מאד בהתחלה ואח"כ השינויים קלים יותר ותמיד אפשר להשתפר עוד (כן, גם אני).

כמו בנהיגה, זה אפשרי גם אם זה נראה בהתחלה בלתי אפשרי.

סופשבוע נעים לכולם
איריס

היה לי חבר היה לי אח הושט לי יד כשאקרא

ראובן מלאך כתב בשירו:
אל תדאג חבר זה הכל עובר
גם אני עברתי את אותו משבר
...
אחי עכשיו אני יודע עשיתי שטויות
אחי עכשיו אני לומד מכל הטעויות
תזרום עם החיים הכל עוד יסתדר
זוכר איך עברתי את אותו משבר

כמה חשוב שאנשים שעוברים את אותם הדברים יעזרו ויתמכו.

גם בכנס השנתי של האגודה האמריקאית לסוכרת שהתקיים ביוני בסן-דיאגו הכירו בעובדה הזאת עבור סוכרתיים:
לא סתם קבוצת תמיכה שמשתתפים בה סוכרתיים אלא גם המוביל והמלווה צריך להיות סוכרתי.

בכנס דיווחו חוקרים מאוניברסיטאות וושינגטון וסנט לואיס כי כאשר מנחה הקבוצה החברתית הינו סוכרתי התוצאות טובות יותר.
עוד ציין החוקר הראשי כי המשאב החשוב ביותר במרפאה שלו הוא לא הרופאים אלא הסוכרתיים שתומכים ומלווים.

גם אני רואה את זה הרבה אצל סוכרתיים שאני מלווה אותם כי קל יותר לקבל דברים של אנשים שעברו וחוו את אותו הניסיון.

איריס

טבעונות וסוכרת

צרוף קצת בעייתי: טבעונות וסוכרת.

השבוע בני, בן ה-17, חזר הבייתה בהכרזה כי הוא טבעוני. הוא ידע לספר כי כבר חודשיים שהוא חושב על זה אך הוא הגיע היום להחלטה סופית. הוא הופך לטבעוני.

כמובן שכיבדתי את החלטתו והתחלתי למצוא תחליפים נאותים למוצרי חלב, בייצים ובשרים לסוגייהם השונים(בשר, עוף, דגים).

מאחר ואני מסיבותי השונות הפסקתי לצרוך מוצרי חלב, חלב סויה כבר היה בנמצא בבית והוא המשיך לאכול את דיגני הבוקר שלו.
גם טחינה יש בביתינו באופן שוטף כדי להוות תחליף לגבינה ולצריכת הסידן שלי.
בנוסף התחלתי להכין מאכלים המבוססים על עדשים. חייבתי אותו לאכול מספר כפיות טחינה בארוחה ויותר סלטים.
פשטתי על חנויות טבע כדי לקנות מעדנים מסויה, אגוזים לסוגייהם, תחליף מיונז, ממרחים מתאימים, המבורגרים צמחוניים ועוד.

האמת, שלא היה קשה להכין לו ארוחות משביעות. לא פעם הוא הצהיר כי אכל יותר מידי.
כשבשלתי צ'ילי לכל המשפחה, הכנתי גם לו עם תחליפים לבשר קצוץ. כשהכנתי ירקות מוקפצים הכנתי לו עם שבבי סויה כדי להכין מנה עיקרית. הדבר היחידי שלא התקבל היה סלט תפוחי אדמה ללא ביצים ועם תחליף למיונז.
כנראה שזה לא הדבר האחרון שלא יצליח ויזרק.
עכשיו רק צריך יותר מקום במקרר. הרבה יותר קערות וכלי איחסון.....

אין לי ספק שמדובר בתזונה בריאה. אולי לא צריך להחמיר ולהרשות להתפנק פעם בשבוע כפי שאני עושה עם המנה המותרת שלי ביום שישי(חבילה שוקולד).
אם הייתי מחליטה להפוך גם אני לטבעונית, הייתי צריכה לוותר על אותם מרכיבי: ביצים, מוצרי חלב, בשר, עוף ודגים.
בלי חלב הייתי מסתדרת. למעשה כבר הסתדרתי למרות שאינני מחמירה. אני אוכלת גם דברים חלביים. אם העוגה טעימה לי אני אוכלת אותה. כנ"ל לגבי דברים אחרים. אינני מחפשת את תווית ה"פרווה".
הבעיה היא הורדת הבייצים, בשר, עוף ודגים מהתפריט.
לאחר הכנת הארוחות האחרונות, ברור לי כי התחליף למאכלים אלו הינם כל סוגי הפחמימות (לחם, פסטה, אורז, קטניות, פירות ועוד).
כלומר, התבססות על הרבה מאד פחמימות. טבעונים או צמחונים שאינם סוכרתיים יכולים להחשיב את הקיטניות כחלבונים. אני לא.
מאחר ואני משתמשת באינסולין ארוך טווח, אני יכולה לחשב את כמות מנות הפחמימה להזריק אינסולין בהתאם. אולם אינני יודעת אם אני רוצה להגדיל את כמות צריכת האינסולין בכל-כך הרבה.
אני עוד צריכה לחשוב על כך.

בכל מקרה, אני מאד גאה בבני שלקח החלטה אמיצה כל-כך ומצליח לעמוד בכך, אך גם גאה באמא שלו שמכבדת את רצונו וצרכיו.

בטוחה שעוד תשמעו על גורלה של האם לילד טבעוני....

להתראות,
איריס

פיתרון מהיר לעומת פיתרון איטי אך עיקבי

סיפור מענין שקראתי באינטרנט במגזין סוכרת אנגלי וחשבתי שמענין וחשוב לספר עליו.

בבית כלא קטן היו כלואים שני אסירים שריצו מאסר עולם.
שניהם היו נחושים להימלט.

האסיר הראשון השיג כפית קטנה שחודדה בקצה שלה לכלי עבודה קטן. כל לילה האסיר היה מבלה כשעה בחפירה בין הלבנים. ההתקדמות היתה מאד איטית.

האסיר השני מצא סדק בחיבור בין התיקרה והקיר בתא שלו. הוא היה משוכנע שאם הוא יטיח עצמו בחוזקה מספר פעמים אל הקיר הקיר יתמוטט. כל לילה הוא היה מתרחק מהסדק ככל שיכל והטיח עצמו בחוזקה אל הקיר. לפעמים היה נדמה כי הסדק גדל ולעיתים הסדק נשאר ללא שינוי.

לאחר מספר חודשים היה ברור כי אצל האסיר הראשון חל שינוי בעוד האסיר השני החליט לנסות לשנות אסטרטגיה. גם האסטרטגיה החדשה לא ביצעה שינוי מספיק מהיר ולכן הוא חזר להטיח עצמו בקיר.

בסופו של דבר האסיר הראשון הצליח לברוח בעוד האסיר השני ניסה שיטות מהירות ובסופו של דבר מת בכלא בגיל מבוגר פצוע נפשית וגופנית.

מסקנה: עדיף שינוי מהיר על שינוי איטי, רק אם השינוי מניב תוצאה.

איך אתם מרגישים עם הרצון שלכם לשפר את תוצאות האיזון, משקל והתמודדות עם מצבכם הבריאותי בכלל.
האם אתם מחפשים שינוי מהיר או מוכנים להשקיע לאורך זמן?

שינוי הרגלים הינה דוגמה מעולה לכך. אי אפשר לעשות שינוי דרסטי ומהיר. בד"כ זה מביא בסופו של דבר למעידות ומשבירים. הפנמה איטית בטוחה הרבה יותר.
אם אורח החיים שלכם והתזונה מאד לא טובים, עדיף להגדיר שינוי אחד כל שבוע. לאט אבל בטוח.
שינויים לדוגמא להסתגלות לאורח חיים של אנשים עם סוכרת:
1. לאכול רק כוס פסטה
2. להפסיק לשתות קולה או כל משקה מתוק אחר
3. לאכול עוגה רק פעם בשבוע

כמו שנאמר:Easy Come Easy Go

רוצה לעזור לך בהפנמת השינוי והתאמתו לך באופן אישי.

עוד עצות שימושיות לחיים עם בעיות סוכר בכנס הבא :

שבת שלום
איריס