קצת רשמים מהרצאות הארוע:
1. פרופ' אוהד כהן: על הרצאתו של פרופ' כהן עוד אספר, אך רציתי לתת מספר רשמים:
א. טייפ 1 כבר מזמן לא סוכרת נעורים. יש הרבה יותר בוגרים מאשר ילדים. בקרוב תהיה גריאטרית.
ב. ספורטאים עם סכרת סוג 1 יותר מוצלחים
ג. בפעילות גופנית ממושכת חייב להיות גם אינסולין וגם גלוקוז בצורה מתואמת. לא נכון להפסיק אינסולין כדי שלא יהיה היפו כי אז השרירים נתפסים כי אין אנרגיה לגוף.
2. ניסים אמון, מאסטר זן:
א. אנשים עם סכרת נעורים מאד מדוייקים ומחוברים לעצמם
ב. קיבלנו בית ספר למדיטציה ומורה פרטי שמחובר אלינו. יש אנשים שעוברים קורס מדיטציה שנה כדי להגיע לרמה כזאת של הקשבה לגוף.
ג. הדבר היחיד שמגביל נמצא בראש בלבד
ד. לכל אחד בראש יש שדרן שמפחיד אותנו. צריך ללמוד לכבות אותו ולדבר במנטרה חיובית: החיים יפים, מותר להנות, הכל בסדר
ה. באופנוע שתי פעימות מערבבים ידנית שמן ודלק. העירבוב דורש הרבה תשומת לב אך מגיעים לביצועים הרבה יותר טובים. רוב האנשים מעדיפים מנוע ארבע פעימות כדי לא לעשות את זה ידנית ושזה יקרה אוטומטית. אנחנו לא יכולים לברוח מהעבודה הידנית של איזון הסוכרים. אצלינו זה לא קורה אוטומטית. לכן, אנחנו מגיעים לביצועים יותר טובים. אהבתי את הדימוי.
אני מאד נהנתי בהרצאה של ניסים אמון. דיבר מאד יפה על המיוחדות שלנו וכמה אנחנו יותר טובים במצב העליונות שהחיים נתנו לנו. אופנוע שתי פעימות יותר טוב מבחינת ביצועים.
מנוי RSS לבלוג מתוק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה