יום השואה הוא יום כבד ולא קל.
בעיקר לכאלו שמשפחתם עברה את השואת
ובוודאי אם איבדה יקירים בשואה.
השפעת השואה ליוותה את כולנו ול רק ביום השואה.
אפילו כאלו שלא חוו את השואה.
המינהג "לגמור הכל בצלחת אחרת יבוא שוטר" או אחר
מרגיש שהגיע משם.
שצריך להשמר ולנצל הכל כי אולי מחר לא יהיה.
אולי זה הזמן לחזור ולהקשיב לגוף.
לשמוע מה הוא רוצה/צריך וכמה.
הרי כשהיינו ילדים ידעהו לומר "לא רוצה" וקילקלו לנו את זה.
הכריחו אותנו לאכול ולסיים הכל.
אפילו שכבר לא רצינו.
אני זוכרת שפעם אחת יש בתי לשולחן עם בני וסיפרתי לו סיפור
רק כדי שיסיים הכלץ
בסוף הסיפור הוא הקיא הכל.
שם למדתי את הלקח שלי...
בואו נקשיב שוב לגוף.
נכון שאנשים עם בעיות סוכר צריכים להשתמש גם בגלוקומטר.
זה עוזר לדעת מתי לא לאכול יותר מידי.
אחרי הכל גופינו מדבר במספר אופנים.
אבל אם לא אוהבים את זה, לא מתחשק יותר ועוד
לסיים.
להניח את המזלג.
אנשים עם סוכרת (בעיקר סוג 1) יודעים להקשיב לגוף שלהם יותר מאחרים.
ככה הם מזהים נפילת סוכר ולפעמים אפילו בהתחלה.
מנוי RSS לבלוג מתוק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה