מי שרוצה להקפיד על ספירת פחמימות או להחליט האם המאכל מתאים לו , צריך לדעת כמה פחמימות במאכל. יתכן וזה פרי או מוצר מסויים קנוי המוכן לאכילה או שיש להכינו.
מה עושים? מחפשים באתרי אינטרנט בארץ וגם בח"ול. הבעיה היא חוסר האתאמה בין האתרים השונים.
ולמה: כל מי שאכל פירות בחו"ל הרגיש הבדלים בין מתיקותם בארץ ובח"ל. דוגמה: מתיקות האננס בארץ ובתאילנד. כמובן שהמתיקות מעידה על כמות הפחמימות.
אפשרות אחרת היא לבדוק בטבלה המצורפת למוצר. גם פה יש בעיה:
ברוב המיקרים אי אפשר להסתמך על התוויות מאחר ולפעמים אין כאלו או שהן נותנות נתונים שאינם משמעותיים עבורינו. דוגמאות:
1. על שקיות רבות כתובה כמות הפחמימות ל-100 גרם שאינו מבושל (אורז, פסטה, קיטניות, וכו). הנתונים באינטרנט מתיחסים לכמות מבושלת וזה משתנה לעיתים בהתאם לסוג.
2. על לחמניה שקונים במאפיה לא רשום דבר
3. על תפוח לא רשום דבר
בנוסף,תחקירים רבים הראו, שלפעמים הכתוב על האריזה מטעה ואינו נכון. דוגמאות: לחם קל ודגני בוקר של תלמה. תחקירים בטלויזיה הראו כי אינם נכונים
פעם ראיתי תכנית בטלויזיה בארצות הברית בה היצרן נתן ערכים תזונתיים לגביע גלידה. בארה"ב מקפידים לרסם את מספר המנות באריזה לכמות המפורטת (number of servings). בגלידה מסוימת היצרן הוא שכח לציין שמדובר בשליש כמות ולא בגביע שלם. המסקנה הייתה:
"If it's too good to believe it, don't believe it". כלומר, צריך להתייחס להצהרות היצרן אבל בחשדנות וערנות.
אז מה בכל זאת עושים?
משתמשים בתחושה עפ"י ספירת הפחמימות הרגילה, מודדים שעתיים אחרי ורואים האם צריך להוסיף או להוריד. ניסוי וטעיה.
דוגמה:
סוג חדש של תבשיל עם פסטה - מחשבים חצי כוס לאחר בישול כמנת פחמימה (15 גרם פחמימות).
אחרי שעתיים בודקים ורואים אם הרמה גבוהה או נמוכה.
איריס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה