מסיבות, ארוחות משפחיות וארועים

ארוחות משפחתיות וארועים הם אחד האויבים הגדולים שלי:
האם יהיה לי מה לאכול? איך אסרב בנימוס לקינוחים המוצעים לי - בנידנוד פולני בד"כ? האם אעמוד בפני הדברים הרבים שעל השולחנות (הם בד"כ מדברים איתי ומתחננים שאקח מהם עוד ועוד).

כדי שאהיה בטוחה שיהיה לי מה לאכול, אני מביאה כדי להשתתף בארוח כביכול. אני מקפידה להביא סלט ירקות ופשטידת ירקות. כדי לא להרגיש שונה ומוזרה עם צלחת אישית שהבאתי מהבית, אני מביאה מספיק לכולם ותמיד אני מופתעת שהכל נגמר.

הנידנוד הפולני הוא בעיה קשה. לפעמים אפילו בני משפחה נוהגים להציע "רק חתיכה קטנה" כי הרי "זה לא נורא, שמתי חצי מכמות הסוכר" וגם "לא הוספתי סוכר לסלט פירות".....
פעם התארחתי אצל משפחה בארצות הברית. בתום הארוחה המארחת הגישה לסועדים עוגה. מאחר ואני פולניה טובה מבית טוב למדתי כי בפעם הראשונה צריך לסרב ולהתרצות ולהסכים רק בפעם השניה. להפתעתי, המארחת קיבלה את סרובי והציעה את העוגה לסועד הבא.
אבל כאן בישראל כולם פולנים ומציעים שוב ושוב כי הרי אלו כללי הנימוס. קורה שאינני מספרת שיש לי סוכרת, שהרי אינני נכנסת עם פתק על החולצה שכתוב עליו "זהירות - חולת סוכרת". לכן, צריך ללמוד להגיד "לא" ולא להיכנע לנידנוד.

מאחר ומאכלים נוהגים לדבר אלי, אני מקפידה לא לשבת ליד מאכלים מגרים במיוחד או לסקור את כל המזנון לפני שאני שמה דברים בצלחת. בצורה זו, אהיה יותר נחושה כשאשים דברים בצלחת מאחר וכבר גיבשתי את החלטתי.


איריס