אתמול העברתי הרצאה במועדון חרשים בחולון.
אי אפשר היה להקיף את כל החומר על סוכרת.
הנושא היה אוכל וגם בו לא הספקתי להתעמק הרבה בשעתיים בעיקר כשהיו להם הרבה שאלות.
בתחילת המפגש "דיברה" איתם מנהלת המרכז וגם אחת המשתתפות. בשלב הזה, המתורגמן תירגם אותן עבורי. הוא אמר לי מה הן אומרות.
ואז הגיע תורי להרצות.
בתחילת המפגש "דיברה" איתם מנהלת המרכז וגם אחת המשתתפות. בשלב הזה, המתורגמן תירגם אותן עבורי. הוא אמר לי מה הן אומרות.
ואז הגיע תורי להרצות.
היה מדהים לראות את חלוקת הקשב המדהימה שלהם:
גם לקרוא את השקפים שלי וגם להתבונן במתרגם לשפת הסימנים. הכל הוא תרגם - אפילו את הבדיחות שלי.
ואיך אני יודעת שהבדיחות תורגמו? אחרי כמה שניות הם צחקו...
בכלל אנשים מקסימים.
בכלל אנשים מקסימים.
בני ליווה אותי לארוע כדי לעזור לי בנהיגה וגם במכירות במקום.
מאחר ויש לו חבר כבד שמיעה, הוא יודע קצת את שפת הסימנים.
הוא כל הזמן תיקשר איתם והם נהנו מזה וגם הראו את זה.
היה מדהים לראות אותו יושב בשולחן המכירות ומתקשר עם כולם אחרי שהמתורגמן כבר הלך.
כל כך נהנתי והתרשמתי מהארוע שלפני החזרה הבייתה הייתי חייבת לעצור לנוח ולשתות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה