כבש השישה עשר שרים:
"אני אוהבת שוקולד ועוגות גבינה"
אני לא אוהבת עוגות גבינה אבל מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת מאד מאד שוקולד.
השבוע היה חג האהבה והיו מי שהביאו שוקולד.
מה עושה מי שיש לו סוכרת ואוהב שוקולד?
אני אוהבת אותי ומביאה לי כל שבוע שוקולד. פעם בשבוע אני אומרת לעצמי "מותר לי, מגיע לי ואני יכולה".
אני לא מתכוונת לקצת שוקולד. שורה של שוקולד מריר 70% פולי קקאו אני אוכלת כל יום.
אני מדברת על חבילה של שוקולד או קופסה של דפדפי שוקולד (כמו בתמונה).
כל השבוע זה נותן לי כוח לא להשתולל וביום שישי אני חוגגת.
כדי לעבור את זה בשלום הדבר דורש יותר בדיקות מהרגיל, יותר תיקונים מהרגיל ויותר פעילות גופנית מהרגיל.
כשניסיתי משאבה, הבולוס המושהה עזר אך לא הספיק. שוקולד, עוגות שוקולד וכו, משפיעים עלי יותר מ-8 שעות.
לקח לי זמן ללמוד איך הכי נכון לעשות את זה.
בתחילה הייתי עושה כך:
אוכלת שני שליש חבילה במקום ארוחת בוקר ביום שישי. אחלה ארוחת בוקר.
לוקחת רק חצי מכמות האינסולין.
מידי פעם יוצאת להליכה ומתקנת כל הזמן.
בבוקר עדין הייתי מתעוררת עם ערכי גבוהים.
התחלתי להוסיף יחידה לכמות של האינסולין ארוך הטווח לפני השינה. הערכים בבוקר היו בסדר (שימו לב לכמה שעות זה משפיע).
אתמול ניסיתי שיטה חדשה כדי להפחית את כמות התיקונים, ושיהיו יותר קטנים.
ולמה אני רוצה שהתיקונים יהיו יותר קטנים: פחות ערכים גבוהים שצריך לתקן.
מאחר ואני לוקחת לבמיר פעמיים (בוקר ולילה), הוספתי יחידה בבוקר במקום בערב.
הערכים היו מציונים. המשכתי לבדוק את אך לעיתים רחוקות היה צריך לתקן ביותר מיחידת אינסולין מהיר.
עכשיו אתם מבינים למה קראתי לפוסט: שוקולד אהבה ותיכנון:
אני אוהבת שוקולד וכדי שאוכל להנות ממנו, אני מתכננת. שווה
מה שחשוב הוא שכל אחד ינסה מה מתאים לו. הרבה ניסוי וטעיה וזה שווה.
מנוי RSS לבלוג מתוק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה