פתית, לחמית, פריכיות אורז וסוכרת

סיפור שקרה.
בשבוע שעבר נפגשתי עם משפחה שחלקם היו סוכרתיים 
(כולל ילדים בגילאים 15 - 3).
הם הראו לי את התפריט שקיבלו מהדיאטנית.

ארוחת בוקר:
4 פתית או 2 פריכיות אורז + גבינה

גם כשהם היו אצלי, אחד הילדים היה רעב,
והאם נתנה לו פתית והוא סרב בגועל.

הילדים אמרו שהם שונאים את זה.
פתית, לחמית, פריכיות אורז - מה הם ארנבים?
הם ילדים שרוצים ליהנות מהאוכל.
כמו כולם

ואני שואלת "למה עושים להם את זה?"
מה רע בפרוסה של לחם רגיל
או שתי פרוסות של לחם קל?

הילדים לא אוהבים פריכיות אורז ולא פתית (יש גם מבוגרים)
צריך להעניש אותם ולא להתחשב במה שהם אוהבים?
למה לא להתאים את התפריט אליהם אלא אותם לתפריט המודפס?

בשנתי פריכיות אורז יש  15 גרם פחמימות.
ב-4 פתית יש כ-15 גם פחמימות.
למה לא לתת לילדים משהו שמקביל ל-15 גרם פחמימות, 
כזה שהם אוהבים?

בפרוסה של לחם רגיל יש כ-15 גרם פחמימות

בלחמים קלים, שקונים בשקית סגורה,
כתוב בדיוק כמה גרם פחמימות יש בפרוסה.
בד"כ ב-2-3 פרוסות יש כ-15 גרם פחמימות.

אם הלחם מיוחד, אפשר לשקול ולחשב כמה יש בפרוסה.
העיקר לא לקנות לחם שלא יודעים מה בדיוק יש בו
או אפשר לחשב.
לא לקנות סיסמאות כמו "לחם בריאות" או "לחם קל"

נכון שיש דברים טובים יותר.
יותר סיבים, פחות סוכרים.
אבל צריך לחפש מה טעים ומומלץ שמתאים לכמות הפחמימות.

לאכול לא טעים זה בדיוק מה שגורים לאנשים עם סוכרת להרגיש חולי סוכרת.

זאת החשיבות של ספירת פחמימות.
עוד על השיטה לגוון את התפריט כמו שאוהבים
והשיטה לספור פחמימות
בספר הדיגיטלי "מידע ועצות שימושיות לחיים טובים עם סוכרת"

להתראות ובתאבון,איריס