כל שנה אני מוצאת את עצמי מתלבטת כיצד נכון לחגוג את יום האהבה.
מצד אחד יש לי סוכרת ומצד שני אני רוצה להנות גם ביום מיוחד זה.
תמיד אני מתלבטת בין "להרשות לעצמי הפעם" לבין "אבל אפשר גם בלי שוקולד".
הבעיה היא שכל פעם יש "רק הפעם" וזה הופך להרבה פעמים.
יוסי בנאי אומר בשירו:
"הנה הבאתי לך בוטנים
אמנם פרחים זה מקובל".
לולי הסוכריה הסוכרתית שלי אומרת:
"הנה הבאתי לך דובי
אומנם שוקולד זה מקובל"
אניי מחזקת את דבריה של לולי ואומרת שיש עוד הרבה דרכים נפלאות לחגוג את יום האהבה:
- פרחים
- סרט
- ספר
- ישיבה בחוף הים לראות את השקיעה
- תכשיט
- נשיקה
נכון, חלק ממה שכתבתי ואחרים עולים כסף.
אבל לא לשכוח כי פגיעה בבריאות עולה הרבה יותר.
היה מי שאמר:
"אתם מאבדים את הבריאות להשיג כסף ואח"כ מאבדים את כספכם כדי להשיג את הבריאותכם"
שלכם באהבה
איריס
איריס - כל הכבוד ותודה על הטיפים. אני לא סכרתית (ביתי היא לצערי) אבל גם אני לא חוגגת בהכרח עם שוקולד. כל האפשרויות שציינת מצוינות ואהובות גם הן.
השבמחקתודה!