מה היה לי בראש השנה

סוף סוף תם שבוע עמוס של ארוחות משפחתיות וחגיגיות. אומנם היה חופש לי, לבן-זוגי ולילדים ובילינו יחד בבית אך לא היה לי קל לעבור ימים כאלו שגם הייתי במטבח יותר מהממוצע.
לא סתם הייתי במטבח: גם להכין וגם להגיש.
כפי שכבר סיפרתי, ימים אלו היו השנה קשים במיוחד כי היתי צריכה לדאוג לי עם צרכי הסוכרת וגם לבני עם צרכי הטבעונות.

אז מה היה לי בימים אלו:

יום רביעי, ערב ראש-השנה:
הארוחה החגיגית נערכה אצלינו בבית. היו לי יותר הכנות מהממוצע כי הייתי צריכה לדאוג שגם לי יהיה מה לאכול וקשה יותר, שגם הצמחוני שלי לא יהיה מקופח.
בנוסף למאכלים שיתאימו לשנינו, אפיתי עוגת שוקולד טבעונית וטעימה מאד. לא סתם עוגת שוקולד, כמעט בראוניז. באותו היום גם נמצא פיתרון טוב כדי למנוע התפוררות יתר של העוגה: לשמור בקרור מה שמקשה את השוקולד.
העוגה התדלתה כמאד טעימה ונשנשתי ממנה במשך היום, למרות, שהשתדלתי מאד .
כן כן, גם אני חלשה לפעמים.
בערב לקחתי פרוסה מהעוגה למרות, שתכננתי לאכול את עוגת הדבש של אמא שלי. לכאורה, זה לא משנה. פרוסה תמורת פרוסה, אך שוקולד דורש ממני יותר עבודה על האיזון במשך שעות.
מאחר והעוגה נאכלה בערב, התעוררתי בבוקר עם ערכים קצת גבוהים, אך זה לא נורא בהתחשב ביין ששתיתי בזמן הארוחה.
ולמה לא נורא? כל השבוע שמרתי ולאחר אלכוהול עדיף קצת גבוה מאשר היפו לילי. אני מרגישה, שהשוקולד דווקא שמר עלי. חשוב תמיד לחפש את היתרון בכל דבר. זה עוזר לאופטימיות.

יום חמישי, א' ראש השנה:
ביום חמישי נפגשנו לארוחה שנתית מיוחדת: משפחתה של אימי, משפחתה של אחותה ומשפחתו של אחיה. מעל 30 משתתפים ושאריות של 3 ארוחות ראש-השנה + מטעמים נוספים.
גם הפעם, הכנתי הרבה דברים בעיקר לבני הטבעוני. בנוסף לבוקרסים, פלפל, סיגרים, חומוס, טחינה, לביבות ופיתות היתה גם עוגה טבעונית.
כבר בדרך לשם, הכרזתי כי היום אינני אוכלת קינוח מאחר ואכלתי כזה יום קודם. ידעתי שעצם ההכרזה תעזור לי. הרי לא ארצה להראות לבני משפחתי, שאינני עומדת במילה שלי. זה עזר.
הכנתי עוגת שוקולד גדולה כי ידעתי שהרבה אחרים גם יאהבו אותה ואומנם כך היה.
גמרתי לאכול את הארוחה ובקינוחים לא נגעתי. השאריות הרבות נארזו לקחת הביתה.
הפעם החלטתי להערך מראש לחולשת הנישנוש שלי:
העברתי את העוגה לקופסת פלסטיק עם מכסה כדי שלא אנשנש ממנה בכל פעם שאני פותחת את המקרר
להוציא ולהכניס חלב של הקפה.

זה היה פיתרון מעולה!!!

יום שישי ושבת:
העוגה היתה סגורה בקופסה ומשפחתי המשיכה לאכול מהשאריות הרבות של שתי הארוחות הראשונות.
אומנם היו יותר דברים מהרגיל, אך השתדלתי ליישם את הכלל החדש שלי:
"להקשיב לגופי". כאשר הרגשתי מלאה הפסקתי לאכול. לא פעם זרקתי בשר ועוד מהצלחת למרות שאני פולניה טובה ואוכל לא זורקים.
תמיד לקחתי אינסולין מהיר רק בסיום הארוחה ולא בתחילתה.
פיתרון מעולה מאחר ולפעמים אכלתי יותר סלטים ולא נשאר לי מקום לפחמימות ולפעמים אכלתי יותר פחמימות.
בארוחות אלו גם שתיתי יין אך מאחר והארוחות היו בצהריים, היה לי קל לבדוק שלא אכנס להיפו.

בכל ארבעת הימים בדקתי יותר מהרגיל, תיקנתי יותר מהרגיל אך החג עבר בהצלחה:
ליהודים היתה אורה ושמחה, הנאה בארוחות ואיזון גם.

להתראות
איריס