אתמול נערך המפגש האחרון של "שיח-הורים". חמשת המפגשים כללו נושאים שונים ואורחים הגיעו אל סופם. הפעם התארח זוג נשוי 25 שנה (לבעל יש סוכרת סוג 1) ובן של סוכרתית.
אני מאד נהנתי במפגשים. חיממה את ליבי הידיעה, שאני עוזרת להם הן להתמודד והן נוסכת בהם תקוה ועידוד כאשר הם רואים אותי סוכרתית, נשואה, אמא לשלושה, קריירה וכמובן שמחה ומאושרת בחלקי. היה מאד מהנה ומענין לשמוע את התיחסותם של ההורים למפגשים. היו הורים שהגיעו למפגש כשבועיים לאחר שבתם אובחנה. לטענתם, המפגש עם ההורים עזר להם ללמוד מה לעשות, נתן להם הרבה כוחות והם לא הרגישו לבד. העזרה היתה בעיקר נפשית אך גם מעשית. היו שטענו כי בסיום המפגש היה להם צורך בעוד ואומנם פעמים רבות ראינו אותם עומדים ברחוב ומדברים (לטענתם, אם היה בית קפה קרוב הם היו עוברים לשם). לשאלתינו, האורחים מאד הוסיפו למפגשים. כל אורח יצג פאן אחר: חיילת, הורים לילד שאובחן בגיל 14 ועתה הוא בן 38 ואב לשלוש בנות וכמובן במפגש האחרון הרכבנו להם משפחה לראות את העתיד של ילדם. היה מי שהוסיף כי הוא שותה בצמא כל מה שהאורחים אומרים. חשובה מכל היתה בשבילם ההרגשה שהם לא לבד. לא לקבל אמפטיה ריקה מתוכן אלא הבנה אמיתית למצבם.
אני מאד נהנתי במפגשים. חיממה את ליבי הידיעה, שאני עוזרת להם הן להתמודד והן נוסכת בהם תקוה ועידוד כאשר הם רואים אותי סוכרתית, נשואה, אמא לשלושה, קריירה וכמובן שמחה ומאושרת בחלקי. היה מאד מהנה ומענין לשמוע את התיחסותם של ההורים למפגשים. היו הורים שהגיעו למפגש כשבועיים לאחר שבתם אובחנה. לטענתם, המפגש עם ההורים עזר להם ללמוד מה לעשות, נתן להם הרבה כוחות והם לא הרגישו לבד. העזרה היתה בעיקר נפשית אך גם מעשית. היו שטענו כי בסיום המפגש היה להם צורך בעוד ואומנם פעמים רבות ראינו אותם עומדים ברחוב ומדברים (לטענתם, אם היה בית קפה קרוב הם היו עוברים לשם). לשאלתינו, האורחים מאד הוסיפו למפגשים. כל אורח יצג פאן אחר: חיילת, הורים לילד שאובחן בגיל 14 ועתה הוא בן 38 ואב לשלוש בנות וכמובן במפגש האחרון הרכבנו להם משפחה לראות את העתיד של ילדם. היה מי שהוסיף כי הוא שותה בצמא כל מה שהאורחים אומרים. חשובה מכל היתה בשבילם ההרגשה שהם לא לבד. לא לקבל אמפטיה ריקה מתוכן אלא הבנה אמיתית למצבם.
מנוי RSS לבלוג מתוק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה