09 מרץ 2011

טיול שנתי וסוכרת


אתמול נערך מפגש אינטרנטי עם אופירה קשתן על התמודדות עם ילדים סוכרתיים וסוכרתיים בכלל.
שמענו כיצד להשיג מהם שיתוף פעולה ללא כעסים ואיומים.
אני מאד נהנתי ולמדתי הרבה. לא הפסקתי לרשום תובנות.

אחת האמהות שלחה שאלה:
"בני בן 11. בעוד חודש כיתתו יוצאת לטיול שנתי. אני הודעתי שאני יוצאת כמלווה ובני מסרב בתוקף."
ארנינה נתנה את העצות הנהדרות שלה של תקשורת מקרבת ואני הוספתי עצות מעשיות.

אני רוצה לנסח אותן מחדש ואף להוסיף עליהן:
אין ספק שהבעיה היא לא רמות סוכר גבוהות אלא נמוכות.
לכן, אני חושבת שבמידה ולא מגיעים בזמן כה קצר להסכמה עם הילד, ניתן לעשות את האפשרויות הבאות:
1. להוריד את מינון האינסולין הארוך ליום הטיול. אם משתמשים במשאבה, הדבר הרבה יותר פשוט.
2. לא לקחת אינסלין קצר (בולוס) לפני הפעילות. לתקן אחריה. כך אני עושה בטיולים שלי
3. לשתף את המורה, המלווים האחרים והחובש: להנחות אותם במצבים מיוחדים ובשיתוף טלפוני
4. להגיע להסכם עם הילד כי לפני היציאה לפעילות: הוא עורך בדיקה ומתקשר להנחיות בטלפון.
5. עם סיום הפעילות או אחרי שעתיים, להתקשר שוב
6. להוסיף הנחיות בהתאם לצורך.

בהחלט מסכימה עם ארנינה שהילד ישתף פעולה הרבה יותר אם הוא ידע שמקשיבים לו ומבינים אותו.

אשמח לשמוע על דעתכם וניסיונכם במיקרים כאלו.

למי שעדין לא שמע את השיחה:
http://www.irispeleg.com/webinar.htm

איריס

2 comments:

  1. יצא לי ללוות טיול שנתי לאחד האיזורים הצפוניים על המפות. יצאנו לדרך הורים מלווים עם ילד סוכרתי שלא רצה שאמא שלו תתלווה אליו.
    דאגנו לקבל ממנה את כל הפרטים ולעדכן אותה כל הזמן על המצב והכל עבר בשלום.

    השבמחק
  2. נהדר. טוב לשמוע.

    זה רק מוכיח שילדים עם סוכרת רוצים לפעמים חופש ומגיע להם ואפשר למצוא את הדרך הנכונה.

    כל הכבוד לכם הורים יקרים

    השבמחק