25 דצמבר 2010

מעל 60 שנה עם סכרת סוג1

כבר סיפרתי לכם בעבר את סיפורו של ריצ'רד ועל התמודדותו עם סכרת סוג 1 מעל 60 שנה.
סיפורו נותן תקווה לכל איש עם סוכרת ולכאלו עם סכרת סוג 1 בעיקר בגלל התקופה הארוכה של התמודדות עם סכרת. התמודדות המתחילה בד"כ בגיל צעיר.

לפני מספר חודשים שוחחתי בטלפון עם אתל, אישה בת 72 המתמודדת בהצלחה רבה עם סוכרת נעורים מעל 60 שנה.
בשיחה זו היא סיפרה לי על הילדים, הנכדים והנינים שלה. כמובן שמאד התרגשתי לשמוע על מצבה הטוב. כל דוגמה כזו נותנת לי הרבה כוח וביטחון. בדיוק כמו שאני מחזקת אחרים בהתמודדות מעל 30 שנה.

בסוף-השבוע קיימה האגודה לסוכרת נעורים נופשון להורים למתבגרים (12-18) ושמעתי כי אתל תבוא לדבר עם הורים.
נסעתי מראש-העין ועד צפון נתניה במיוחד רק כדי לראותה ולשמוע את סיפורה. מחמם את הלב.
יפה היה לראות כמה ביטחון היא נתנה להורים המתמודדים עם מרד הנעורים וסכרת נעורים גם יחד. שלב לא פשוט בכלל.
ניסיתי להסביר להורים כי מרד הנעורים עובר וסוכרת הנעורים נשארת. מניסיון שלי באותה התקופה, חשוב לשמור על יחסים עם הילד.
חשוב לזכור כי מתבגר מתמרד במוסכמות וחש שההורים אינם מבינים אותו. לדעתי, אי אפשר לנצח אותו במצב כזה. אבל אפשר לאבד אותו.
אפשר לשמור אותו קרוב ואפשר להרחיק אותו. חבל להרחיק אותו.


מקווה שלא הובנתי לא נכון, שלא צריך לפעול שלא יהיו סיבוכים לסוכרת, אך לא צריך לחיות את הפחדים ולשדר את זה לנערים. זה רק מרחיק אותם יותר.
שידור הפחדים לא גורם להם להבין ולשנות את התנהגותם. זה רק גורם להם לעשות יותר דווקא.

בהצלחה לכל ההורים
אוהבת ומחבקת
איריס

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה