02 ינואר 2013

להקשיב לגוף

לפני מספר שנים השתתפתי בהרצאה של מאסטר זן ניסים אמון.
הקהל בהרצאה היה בוגרים עם סוכרת סוג 1 ובני זוגם.
ניסים ציין כי הטבע הכריח אותנו להקשיב לגוף שלנו.
אנשים הלומדים מדיטציה לא מגיעים להשגים כאלו גם אחרי שנתיים.

באותה התקופה הבנתי מה ניסים אמון טוען.
אומנם אני מרגישה כשרמת הסוכר נמוכה או יורדת במהירות או עולה מאד.
חשתי גאוה ביכולת הזאת.

בשנה וחצי האחרונות התמחיתי בנושא ההקשבה לגוף הרבה יותר.
באותה התקופה חשתי את הסימנים של שינוי המינון של האלטרוקסין (למרות שלא אמרו לי על זה).
נכון, בהתחלה לא חשדתי באלטרוקסין אך הרגשתי שמשהו מוזר עובר עלי.
למעשה, הדבר היה חמור הרבה יותר בגלל הסוכרת.
רמות הסוכר השתוללו ללא כל הגיון.
כששמעתי על סיפור האלטרוקסין קראתי את הסימנים והבנתי שזה מה שקורה לי למרות שעל פי בדיקות המעבדה הכל תקין.

עברתי מספר סוגי כדורים ותמיד הרגשתי שלגופי לא טוב עם סוגים מסויימים שניתנו לי.
את כל המעללים סיפרתי לכם בפוסט קודם.

התחושה שלי, באותה תקופה היתה ששינוי מינון האלטרוקסין בלבל את גופי ופתח את הדלת לצרות אחרות כמו סימנים מיל המעבר.

בני הינו טבעוני כבר שנה וחצי.
תמיד האמנתי כי התזונה הזו טובה ובריאה אך בגלל הסוכרת החלטתי שזה לא מתאים לי.
מאחר וחלק מהסימנים לא עברו, השלב הבא היה לנסות טבעונות.

בשבועות הראשונים הרגשתי שיפור ברמות הסוכר אל לא בהרגשה.
כבר ידעתי לזהות את תחושות הגוף האם טוב לא או לא.
(היום אני יודעת שהכנסתי לגוף הרבה רעלים כגון: חיטה, בורגול, קוסקוס, סייטן. פלא ששרדתי וההרגשה לא הוחרפה).

החוליה הבאה בשרשרת הניסיונות היתה טיפול הומאופטי.
יש לי רופאה הומאופטית מצוינת שעזרה לי מאד בעבר ולכן זה היה טיבעי ביותר להתחיל אצלה טיפול.

במומחיותה היא הפסיקה לי את סימני גיל המעבר ואף חיזקה אותי אם כי לא מספיק.

חיפשתי שינוי דרסטי ואגרסיבי יותר ולכן התחלתי טיפול אצל מטפל ברפואה סיני מומחה שעמד לסוע לסין אך טען שמניסיוני הוא כמעט בטוח שנצליח לאזן את הגוף עד הנסיעה.
מאחר והאמנתי בו ובמקצועיותו החלטתי לנסות חרף נסיעתו שהתקרבה.

תחילת הטיפול היתה אכילת פריכיות אורז בלבד, אורז מלא ומספר מצומצם של ירקות.
התחושה השתנתה מאד (היום אני יודעת שזה בגלל העדר הגלוטן).

לאט לאט התווספו גם שקדים ואגוזים, טחינה ועוד.
תפריט מוגבל ביותר.

לפני נסיעתו, לתפריט הוסף גם לחם שיפון והחולשה חזרה אם כי לא בעוצמה שהייתה כמו לפני הטיפול.
(היום אני יודעת שהדבר קרה בגלל הוספת גלוטן לתפריט).

הועברתי למטפלת ברפואה סינית שהוסיפה עוד מרכיבים לתפריט:
קמח כוסמין, עוגיות כוסמין, גריסי פנינה.
כמובן שמידי פעם היתה החמרה בהרגשה.
להקשיב לגוף ולקרוא את הסימנים והתחושות כבר ידעתי.
כמה שניסים אמון צדק.

הפסקתי את הטיפול ברפואה הסינית וחזרתי לאכול לכם דגנים, קוסקוס, עוגות ועוגיות.
החולשה חזרה ובגדול.

לאחר שעשיתי בדיקת צליאק והתוצאה היתה גבולית, 
חיפשתי באינטרנט וראיתי כי חולשה ומחסור בברזל אלו חלק מהסימנים.
עכשיו הכל היה ברור. 
אני רגישה לגלוטן ואין זה משנה מה הטווח של קופת חולים.

התחלתי להוריד את כל הגלוטן מלבד לחם השיפון שעדין היה לי בבית והשיפור היה ניכר ביותר.
כאשר ויתרתי על הלחם ועברתי להשתמש בפריכיות אורז, המצב השתפר עוד יותר.

מאז חזרתי להרגלי  ללכת יותר משעה ביום מה שבשירא התקופה בקושי השלמתי 10 דקות.

מאז אני יודעת לזהות מתי אני אוכלת מזון שיש בו גלוטן או שרידי גלוטן.
אני מברכת על המתנה שמזהירה אותי ומלמדת אותי.
אין ספק שההקשבה לגוף עוזרת מאד.

עוד דבר חשוב שלמדתי לאחרונה:
לא טוב לי לעשות פעילות גופנית כאשר מאד קשה לי.
פעם הייתי נלחמת עם עצמי כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה למרות הכל.
עכשיו שמתי לב לעובדה כי אם אני אוכלת שלא ביודעין משהו אם גלוטן ואני חלשה, פעילות גופנית מעלה לי את רמות הסוכר במקום להוריד.
לכן, שיניתי את התנהגותי.
אם גופי אומר "קשה לי אני לא יכול" אני מפסיקה את הפעילות.
לא מנסה בכל מחיר.

כמה חשוב להקשיב לגוף.
נסו ותראו שאתם יכולים לקבל הרבה סימנים ולמצוא מה לעשות.

בהצלחה
שלכם
איריס

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה